לעזרה משפטית ומקצועית ראשונה או לתיאום פגישה דחופה, התקשרו למשרדנו:
צור קשר :

תביעת שיבוב (תחלוף/סוברוגציה)

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס הינו אחד המשרדים המובלים והבולטים בארץ, המונה צוות משפטי של עורכי דין וביניהם כמה מן המשפטנים הבכירים במדינה.

לצורך מתן מענה משפטי מקצועי ודווקני, יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מחולק למחלקות ייעודיות, אשר כל אחת ואחת מהן מתמחה ומתמקצעת בתחום ספציפי וייחודי.

מחלקת ביטוח לאומי, מייצגת את לקוחות המשרד ומלווה אותם בכל שלבי ההליך.

 במסגרת מחלקת ביטוח לאומי המשרד מעניק יעוץ משפטי מקצועי.

ליניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס ניסיון רב בבתי הדין לעבודה.

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מתמחה בכל מגוון הנושאים של הביטוח הלאומי, בין היתר בנושא : תביעת שיבוב כפי שיוסבר להלן :

תביעת שיבוב מהי ?

חברת ביטוח ששילמה למבוטח את סכום הפיצוי המגיע לו כתוצאה מנזק, המכוסה על פי תנאי הפוליסה, רשאית לתבוע את הסכום ששילמה מגורם הנזק.

לדוגמא: אם פרצה שריפה אצל השכנים והתפשטה אל דירתכם, חברת הביטוח בה אתם מבוטחים, תשלם לכם ותתבע את הסכום מהשכנים. 

מהו מנגנון התחלוף?

מנגנון התחלוף הוא מקרה פרטי של שיבוב וידוע גם בשם הביטוחי "סוברוגציה".

התחלוף בביטוח מבוסס על עקרון השיפוי אשר קובע, כי על המבטח להשיב את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אלמלא קרה מקרה הביטוח, כאשר פועל יוצא מכך הוא שהמוטב אינו אמור לצאת נשכר מנזקו בשל קיומו של הביטוח.

כלומר, אם חברת הביטוח שילמה למוטב בעבור נזק והתגלה, כי למובטח יש זכות לתבוע פיצוי בשל הנזק מצד ג', למשל במקרה של תשלום תגמולי ביטוח בשל שריפה, מתברר, כי השכן אחראי לנזק, אם המבוטח מקבל פיצוי גם מחברת הביטוח וגם מהשכן בעבור אותו הנזק עצמו הרי שהוא יוצא נשכר מנזקו ומקרה הביטוח הופך להיות כדאי בעבורו.

 מנגנון התחלוף נועד למנוע עניין זה. לאחר שחברת הביטוח שילמה למוטב תגמולי ביטוח ולמבוטח יש זכות לתבוע פיצוי מגורם אחר שלא לפי חוזה ביטוח (אם מדובר בחוזה ביטוח, אזי חל מנגנון ביטוח כפל), עוברת הזכות של המבוטח לידי חברת הביטוח כשהיא מוגבלת לשיעור תגמולי הביטוח ששילמה החברה למוטב והמבוטח רשאי לתבוע מצד ג' את יתרת הסכום שלא שולם על ידי המבטח  מסיבות שונות. 

 לדוגמא : אם חברת הביטוח שילמה לפי הפוליסה 500,000 ש"ח מתוך נזק כולל של 700,000 ש"ח, הרי שחברת הביטוח זכאית לתבוע מהמזיק את הסכום ששילמה (500,000 ש"ח) והמבוטח זכאי לתבוע את יתרת הסכום (200,000 ש"ח).

 סעיף 328 מעניק למוסד לביטוח לאומי סמכות להגיש תביעות שיבוב (תחלוף/סוברוגציה), באותם מקרים בהם המוסד נאלץ לשלם לנפגע גמלה עפ״י חוק הבטוח הלאומי.

סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"היה מקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל׳׳ה – 1975, רשאי המוסד, או מעביד שאושר לכן לפי סעיף 343, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה״.

 חשיפה לתביעת שיבוב

 בהתאם לסעיף 82(א) לפקודת הנזיקין, כאשר עובד שנפגע בעבודה זכאי לפיצוי ממעבידו (שאחראי לנזק שנגרם לעובד), יש לנכות מסכום הפיצוי את סכום הגמלה שהעובד מקבל מן המוסד לביטוח לאומי בשל אותה פגיעה בעבודה. 

 בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי בשילוב סעיף 82 לפקודת הנזיקין, אין המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע "תביעת שיבוב" כנגד צד שלישי שהוא מעסיקו של האדם שניזוק, שדיווח על העובד למוסד לביטוח לאומי ושילם את דמי הביטוח כדין, אם רשלנותו גרמה נזק לעובדו. כאשר השכיר נותן שירות למעסיק באמצעות חברה בבעלותו ודרכה משולמים תשלומי דמי הביטוח, נוצרת חשיפה למעסיק בפועל, שאצלו מתקיימים יחסי עובד ומעביד לפי דיני העבודה, ושאינו מי שמשלם את דמי הביטוח.

הצדדים המפורטים בסעיף 328 לחוק:

 צד א' – המוסד לביטוח לאומי ("המבטח") – בין שאר תפקידיו, המוסד לביטוח לאומי הנו "מבטח" של סיכוני פגיעה בתאונות-עבודה.

צד ב' – המעביד (״המבוטח״) – המעביד משלם דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי כדי לבטח את   העובד שלו במקרה של תאונת עבודה.

צד ג' – הגורם או התורם לתאונה, שאינו נמנה על המעביד המבוטח.

אפשרויות התביעה :

הגשת תביעה : צד ב' תובע את צד א'

כאשר עובד נפגע בתאונת עבודה הוא מגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקבלת פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לו וייגרמו לו בגין אותה תאונת עבודה.

הגשת תביעה : צד א' תובע את צד ג' או צד ב'

הביטוח הלאומי מנוע מלתבוע את המעביד הפוגע [המבוטח] שהרי בדיוק כדי להגן על עצמו מפני מצב כזה המעביד ביטח את עצמו כששילם את תשלומי הביטוח הלאומי.

 כאשר הפוגע (או התורם לתאונה) אינו המעביד או כאשר נוסף למעביד קיים עוד גורם שאינו חלק מהמעביד (צד ג') מקנה סעיף 328 לביטוח הלאומי את הסמכות החוקית לתבוע מאותו פוגע/תורם את כל הסכומים שנאלץ לשלם לעובד שנפגע בגין אותה תאונה.

 זכות השיבוב מוקנית רק כנגד פוגע/חשוד בפגיעה שהוא צד שלישי כלומר אינו חלק מהמעביד (מבוטח).

כאשר קיימת עילה נגד צד שלישי לפי פקודת הנזיקין, כלומר קיים חשד שאותו צד ג' התרשל ותרם לתאונה, פתוחה הדרך בפני המוסד לביטוח לאומי לתבוע ממנו לשלם את כל הסכומים שהמוסד נאלץ (ויאלץ) לשלם לנפגע.

 עם זאת, תביעת גמלה בשל תאונת עבודה והגמלאות הנלוות יכולה בנסיבות מסוימות לחשוף את המעביד לתביעה להחזר הגמלאות ששולמו לעובד על ידי המוסד לביטוח לאומי.

 המבחן לקביעה מיהו המעביד בהתאם לחוק הוא ״מבחן התשלום״.

 המעביד ייחשב מי שמשלם בפועל את דמי הביטוח הלאומי ולא בהכרח המעביד לפי דיני עבודה.

 סעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי מאפשר זכות שיפוי מן המעביד :

המוסד לביטוח לאומי רשאי לתבוע מהמעביד תביעה להחזר הגמלאות ששילם לעובד או עתיד לשלמן, אם המעביד לא עמד בהתחייבות שבדין:

  • רישומו במוסד לביטוח הלאומי בהתאם לתקנות.
  • אי תשלום דמי ביטוח בעד עובדיו.

והכל – טרם קרות המקרה המזכה בגמלה.

המוסד לביטוח לאומי נגד טרויהפט (בית משפט עליון ע״א 878/06)

עובדות המקרה

עובד שנפל בעת עבודתו מפיגום בגובה רב, הגיש תביעה לביטוח הלאומי ונקבעה לו נכות קבועה של 100%.

מאחר והייתה רשלנות מצד שלושת צדדי ג':

  • בעל הקרקע.
  • אדריכל הבניין.
  • הקבלן המבצע.

המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעה כנגד הקבלן ־ מעביד, להחזר הגמלה לפי סעיף 369 לחוק וכנגד בעלי הקרקע והאדריכל הוגשה תביעת שיבוב לפי סעיף 328 וסעיף 82 לפקודת הנזיקין.

החלטת בית המשפט:

כל שלושת הנתבעים אחראים, ביחד ולחוד, כלפי הנפגע ומפתח פיצוי הנזק יקבע לפי משקלם היחסי של התנהגויותיהם.

בעת העסקת עובד בחברה על המעסיק לבחון את כל ההשלכות היכולות לנבוע מאי עמידה בחובות המוטלות עליו בהתאם לחוק, כדי למזער חשיפתו לתביעת שיבוב מצד הביטוח הלאומי הן כמעבידו והן כצד ג'.

המוסד לביטוח לאומי נגד אריה חברת ישראלית לביטוח בע"מ ונגד אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (בית משפט עליון רע"א/ 07 10453)

עובדות המקרה

  • עובד הועסק אצל חברת קוקה קולה באמצעות חברת כוח אדם. הוא נפגע מרכב שאותו ביטחה חברת אריה עבור קוקה קולה.
  • טרם הפגיעה שילמה חברת קוקה קולה לחברת כוח האדם, סכומים ששימשו למימון שכרו של הנפגע, כולל עלויות דמי הביטוח.
  • חברת כוח האדם שימשה מעין ״צינור" להעברת התשלומים לביטוח לאומי.
  • משאירעה התאונה – נשאלה השאלה – האם קמה למוסד לביטוח הלאומי זכות ״שיבוב" נגד המשיבות מכוח ההסכם שביניהן ומכתב ההבנות שנלווה (?).
  • השאלה במקרה זה : האם קמה תחולה לפי סעיף 3 (א) להסכם, שלפיו לא תקום זכות ״שיבוב" בנסיבות שבהן הנפגע נפגע בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק והוא זכאי לגמלאות והחברה (לענייננו : חברת אריה) היא המבטחת של מעבידו (?).

החלטת בית משפט השלום

קיבל את עמדת המוסד לביטוח לאומי לפיה חברת כוח האדם החייבת בתשלום דמי הביטוח הלאומי עבור העובד היא ה״מעביד״ לעניין תביעת החזרה של המוסד לביטוח לאומי.

החלטת בית משפט מחוזי

על פי ההסכמים בין הצדדים, תשלום דמי הביטוח הלאומי על ידי חברה היא בבחינת אקט פורמאלי – ״צינור" – ותו לא ולכן לא ניתן לומר כי חברת כוח האדם נשאה בתשלומים אלה.

לא קמה למוסד לביטוח הלאומי זכות שיבוב כלפי המשיבות. קרי, חברת קוקה קולה היא שרכשה את הביטוח מהמוסד לביטוח לאומי, דרך "צינור" בדמות חברת כוח האדם ולכן מוצדק שלא תשלם פעמיים.

החלטת בית המשפט העליון

  • נקודת המוצא – כאשר אדם נפגע בתאונת עבודה לא קמה למוסד לביטוח לאומי זכות שיבוב אוטומטית מאת המעביד והחברה המבטחת אותו, ולכן חשוב תחילה לברר מיהו "המעביד".
  • חברה המזמינה עובדים מחברת כוח אדם עושה זאת מתוך שיקולים שלה ובהתחשב ביתרונות שצומחים לה ומאי היותה ״מעביד״ לעניינים שונים.
  • במצב שהיא מסתפקת בהעברת תשלום לחברת כוח אדם סיווגה כ״מעביד״ לצורך זכות ״השיבוב״ של המוסד לביטוח לאומי עשוי להיחשב כ ״הנאה כפולה״.
  • ההסכמה הדיונית שלפיה חברת כוח אדם שילמה את דמי הביטוח הלאומי מתוך כספים שהועברו על ידי חברת קוקה קולה בעבור שירותי כוח אדם, אין בה כדי לסתור את ההנחה האמורה בדבר היות חברת כוח האדם מי שהייתה חייבת בתשלום דמי הביטוח הלאומי.

התיישנות תביעת שיבוב

זו סוגיה שבמחלוקת שטרם זכתה להלכה מחייבת :

  • גישה אחת מצדדת בדעה כי תביעה מכוח כפל ביטוח הינה "תביעה לתגמולי ביטוח" ולכן תקופת ההתיישנות היא שלוש שנים ;
  • גישה אחרת מצדדת בדעה כי תביעה מכוח כפל ביטוח אינה "תביעה לתגמולי ביטוח" ולכן תקופת ההתיישנות היא שבע שנים. למצדדים בגישה זו קיימים מס' נימוקים כמבואר להלן. ראשית כי תביעה מכוח כפל ביטוח אינה תביעה לתגמולי ביטוח : פרק "תגמולי ביטוח" מצוי בחוק בסימן ה' לפרק א' וסעיף 22, שם נזכר המונח תגמולי ביטוח לראשונה, דן ביחסים בין מבוטח למבטח. סעיף 31 לחוק, הקובע את ההתיישנות, אינו קובע תקופת התיישנות ל"תביעה על פי חוק זה" אלא לתביעה ל"תגמולי ביטוח" :  ולדידי, הפרשנות הנכונה היא תביעה לתגמולי ביטוח שמגיש מבוטח כנגד מבטח מכוח הפוליסה. שנית, תביעה מכוח כפל ביטוח אינה אלא תביעה נזיקית לשיפוי בין מזיק למזיק אחר, כפי שניתן לתבוע מכוח סעיף 84 לפקודת הנזיקין : כפי שמוגדר בסעיף זה, מזיק אחד תובע ממזיק אחר "דמי השתתפות", והוא הרציונל לעניינו. לא ניתן לומר כי מזיק אחד תובע מהאחר פיצוי עבור הנזק, כפי שלא ניתן לומר שמבטחת אחת תובעת תגמולי ביטוח מאת מבטחת אחרת. שלישית, אם אכן תוגבל תקופת ההתיישנות ל- 3 שנים בלבד מיום קרות מקרה הביטוח, אין לקשור את גורל המבטחת בדפוסי ההתנהגות של המבוטח, ולסמוך על כך כי ימהר בהגשת תביעתו. פתיחת פתח שכזה אכן עלול ליצור אפשרויות להעדפות אצל המבוטח (שלא להשתמש בביטוי המוקשה קנוניה) אשר זכות הבחירה בידיו איזו פוליסה להפעיל, לאיזה מבטח להפנות את תביעתו ובאיזה עיתוי, וכך עלול להכשיל את המבטח הפורע מהגשת תביעה כנגד המבטח האחר. הרציונל אשר הוביל לצמצום תקופת ההתיישנות וגרם בהכרח לפגיעות בעיקרון השוויון בחוק ובפני החוק, קרי ודאות חברות הביטוח בעניין תביעות המוגשות כנגדן והותרת רזרבות לשם כך, אינו חל בתביעות בין מבטחים : לא ניתן להשוות את היקפי התביעות המוגשות בין מבוטח למבטח לבין אלה שבין מבטח למבטח. בנוסף, אם ישנו אינטרס לקצר את תקופת ההתיישנות בשל העובדה שכל המידע למקרה הביטוח מצוי אצל המבוטח ולא המבטח ולכן יש לפעול במהירות לבירור החבות, שאחרת עלולות זכויות חברת הביטוח להיות מקופחות, אינטרס זה לא קיים כשמדובר בתביעה מכוח כפל ביטוח, כאשר כל שדורש ליבון היא שאלת קיום הפוליסה, תנאיה וסכומיה. בנוסף ולחלופין, וגם אם תדחה עמדתי לעניין תקופת ההתיישנות, אזי סבורה אני כי במקרה הנדון אין מקום לדחות על הסף את התביעה מחמת טענת ההתיישנות, גם אם נחיל את הוראות סעיף 31 לחוק. קיימות שתי הגישות השונות ביחס למועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות : מועד קרות מקרה הביטוח או מועד ביצוע התשלום למבוטח.  לטעמי : יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום ביצוע התשלום למבוטח, שרק אז קמה למבטחת זכות תביעה כנגד המבטחת האחרת.

הפרטת תביעות שיבוב על ידי המוסד לביטוח לאומי

על פי החלטת הממשלה, החל משנת 2022, תביעות שהגיש עד כה הביטוח הלאומי על ידי עורכי דין עובדי המוסד יועברו לעורכי דין חיצוניים.

המדובר בתביעות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בשנה. שכר הטרחה של עורכי הדין החיצוניים לא ישולם מתקציב המוסד, אלא ייקבע כאחוזים מהסכום שיושג בתום ההליך.

מי שעתיד להרוויח מההחלטה הם עורכי הדין (שיקבלו תיקים לטיפולם), והביטוח הלאומי (שיזכה ביותר תביעות). המפסידות הגדולות יהיו חברות הביטוח הפרטיות, שיצטרכו להעביר תשלומים לביטוח הלאומי.

תביעות שיבוב הן תביעות נזיקין שמגיש הביטוח לאומי נגד צדדים שלישיים. לדוגמה, אם אדם נפצע בתאונת עבודה וזכאי בגינה לתשלומי גמלה מהביטוח הלאומי, יכול הביטוח הלאומי להגיש תביעת נזיקין נגד מקום העבודה. המדובר לעתים קרובות בתביעות בהיקף כספי גבוה, שכן התביעה שמגיש הביטוח לאומי מתבססת על היוון תשלומי הנכות או הגמלה שיקבל הנפגע לאורך השנים.

ההתדיינות המשפטית בהליכים של תביעות שיבוב מצד הביטוח הלאומי מתקיימת מול חברות הביטוח, אשר מבטחות את הגופים שנגדם הוגשו תביעות הנזקים. בתחילה היה חשש מהוצאת תיקי התביעות אל מחוץ למוסד עקב בעיה של ניגוד אינטרסים. במוסד לא הסכימו כי עורכי דין המייצגים חברות ביטוח ייצגו בהליכים אחרים את המוסד בתביעות נגד אותן חברות.

ניתן לפתור כל בעיה של ניגוד אינטרסים כך שמשרד שמייצג חברות ביטוח לא ייצג את המוסד לביטוח לאומי בתביעות שיבוב, ולהפך.

דברי ביקורת

המוסד לביטוח לאומי אינו ״חברת ביטוח״ והשיקולים בבסיס מדיניותו אינם דומים לשיקולים כלכליים אשר מנחים את חברות הביטוח.

למוסד לביטוח לאומי, חייב להיות גם שיקול לטובת הציבור כחלק ממדיניותו.

פוסטרים

שיפוצים

מתקני תצוגה

יחסי ציבור

מאמרים נוספים

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם!
או חייגו: 1-700-700-088
דילוג לתוכן