לעזרה משפטית ומקצועית ראשונה או לתיאום פגישה דחופה, התקשרו למשרדנו:

סנגור צבאי-עו'ד צבאי-עבירות צבא

סנגור צבאי-עו'ד צבאי-עבירות צבא

סנגור צבאי-עו'ד צבאי-עבירות צבא

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס הינו אחד המשרדים המובלים והבולטים בארץ, המונה צוות משפטי של עורכי דין וביניהם כמה מן המשפטנים הבכירים במדינה.

לצורך מתן מענה משפטי מקצועי ודווקני, יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מחולק למחלקות ייעודיות, אשר כל אחת ואחת מהן מתמחה ומתמקצעת בתחום ספציפי וייחודי.

מחלקת משפט פלילי, מייצגתאת לקוחות המשרד ומלווה אותם בכל שלבי ההליך הפלילי, החל משלבי ההזמנה לחקירה וליווי מלא של הלקוח במסגרת החקירה הצבאית, ייצוג בהליכי מעצר, וכלה בניהול הליכי המשפט הפלילי עד לסיום התיק.

עו"ד יניב גבריאל הינו סנגור צבאי בעל אישור קבע לשמש כסנגור בבתי דין צבאיים.

במערכת השיפוט בצה"ל יש מסגרות מיוחדות לאכיפת הדין בנושא העמדה לדין פלילי ונקיטת צעדים משמעתיים.

עו"ד יניב גבריאל, הינו סנגור צבאי בעל אישור קבע המכיר את מערכת השיפוט הצבאית לפני ולפנים ומצוי ברזי ההליך הפלילי במסגרת בתי דין צבאיים, ומייצג את הנאשמים בצה"ל בצורה הראויה.

לצה"ל מערכת שיפוט פנימית מכוח חוק השיפוט הצבאי, אשר נפרדת ממערכת השיפוט האזרחית של מדינת ישראל. המערכות לאכיפת הדין הצבאי, הפועלות בצה"ל, מורכבות מ:

  • מנגנוני בדיקה וחקירה – מצ"ח הוא מוסד החקירה הראשי.
  • הפרקליטות הצבאית – המחליטה עפ"י חומרת העבירה אם להגיש כתב אישום לבית דין צבאי או להעביר את התיק לשיפוט המשמעתי.
  • תביעה, סנגוריה, בתי דין צבאיים.

 בתי דין צבאיים מוסמכים לשפוט כל חייל בצה"ל, המשרת בסדיר או במילואים:

  • בכל עבירה המעוגנת בחוקי מדינת ישראל.
  • בעבירות שבוצעו בכל מקום בעולם – בזמן שלום או מלחמה.
  • בעבירות לא צבאיות, להן יש סמכות שיפוט מקבילה במערכת השיפוט האזרחית.
  • בעבירות אלו קובעת הפרקליטות הצבאית היכן יועמד החייל לדין בהתאם לזיקה בין העבירה לשירות הצבאי. 

עבירות צבאיות גוררות עונשים חמורים, שלא היו נקבעים אילו אותה עבירה הייתה נידונה בבית דין אזרחי.

בנוסף, ישנן עבירות צבאיות, אשר הרשעות בבית הדין הצבאי בגינן גוררות רישום במרשם הפלילי האזרחי.

כאן חשובה מאוד מעורבותו של עורך דין צבאי, שמקצועיותו וניסיונו מאפשרים לו לשנות את סעיף האישום על מנת להימנע מרישום כזה. הדבר בולט במיוחד בעבירות סמים, שהענישה עליהן חמורה ביותר במערכת הצבאית לעומת האזרחית.

עבירות סמים בצה"ל הן נושא שניתן לו דגש רב וטיפול רחב טווח – באכיפה, מניעה וענישה.

המערכת הצבאית נוטה להחמיר בנושא עבירות סמים, בעיקר יחסית למערכת האזרחית.

להבדיל מהמערכת האזרחית, שמקרים רבים של שימוש בסמים קלים יעברו בה ללא העמדה לדין, בצה"ל כל שימוש בסם או החזקתו מוגדרים כעבירת סמים, גם כשמדובר בסם קל, גם כשהחייל אינו מכור לסמים, וגם כאשר הוא משתמש בסם מחוץ לגבולות הצבאיים.

עבירת הסמים כרוכה ברישום פלילי, וצה"ל חותר לעונש מאסר בפועל.

החשיבה המנחה את צה"ל הינה: שימוש בסמים אינו מתיישב עם ערכי המערכת הצבאית ועם האחריות הכבדה המוטלת על כתפיו של כל חייל.

חייל שעבר עבירת סמים במהלך שירות חובה או שירות מילואים פעיל – יכול לעמוד לדין בבית דין צבאי או בבית משפט אזרחי.

צה"ל יעדיף תמיד לשפוט את חייליו על עבירות סמים בצה"ל במערכת הצבאית.

היועץ המשפטי לממשלה מוסמך להעביר את הדיון למערכת המשפט האזרחית, אך כעניין שבנוהג, הוא מגבה את מדיניות הפרקליטות הצבאית, המבקשת לשפוט את החיילים בבתי הדין הצבאיים.

קביעת הסמכות השיפוטית אינה מושפעת מהשאלה באם החייל השתמש בסמים בנסיבות אזרחיות, מחוץ ליחידה שלו או מעבר לשעות הפעילות הצבאית.

כאשר עולה חשד בגין עבירות סמים בצה"ל מיד ננקטים הצעדים הבאים:

  • חקירת מצ"ח – עם היוודע למפקד אודות מעורבות חייל שלו בעבירת סמים, עליו להעביר דיווח למשטרה הצבאית החוקרת, שפותחת מיד בחקירת המקרה.
  • איסור נהיגה ברכב צבאי – רישיון הנהיגה הצבאי יילקח מהחייל החשוד בגין עבירת סמים. עם מתן פסק הדין, ההחלטה אם לבטל את הרישיון או להחזירו לחייל נתונה בידי סמכות הרישוי בצה"ל.

חייל המורשע בגין עבירות סמים בצה"ל עלול לסבול מההשלכות הבאות:

  • מעצר במהלך החקירה, ובנסיבות מחמירות אף מעצר עד תום ההליכים.
  • הורדת הסיווג הביטחוני של החייל והורדה לדרגת טוראי.
  • רישום פלילי (הניתן בהמשך למחיקה במסגרת בקשת חנינה מנשיא המדינה).
  • דיון ב"וועדת סמים", שם יוכל החייל להיות מיוצג ע"י עו"ד מטעמו, שישכנע את הוועדה כי החייל יכול להמשיך לשרת בצה"ל.
  • שחרור מצה"ל.
  • מאסר בפועל או מאסר על תנאי.
  • שלילת רישיון נהיגה צבאי ואזרחי.

יש עבירות מסוימות בהן בתי דין צבאיים מוסמכים לשפוט גם נאשמים שאינם משרתים בצה"ל, כגון אזרחים אשר מועסקים בצה"ל על פי חוזה מיוחד, אנשים שקיבלו נשק מצה"ל, או אנשי מערך המילואים שאינם בשירות מילואים פעיל בעת המשפט.

הדין המשמעתי בצה"ל

הדין המשמעתי בצה"ל הוא הליך משמעתי המוסדר בחוק השיפוט הצבאי. מטרת הדין המשמעתי הינה להעניק למפקדים בצה"ל סמכויות לאכיפת המשמעת ללא אמצעים משפטיים ומבלי להיכפף לסדרי דין כגון עדים וראיות. במסגרת הדין המשמעתי מתקיים דיון, במהלכו המפקד שופט חייל על עבירה משמעתית בה הואשם.

מקומו של הסנגור במסגרת הדין המשמעתי

להבדיל מההליך בבתי דין צבאיים ובמערכת המשפט האזרחית – במסגרת הדין המשמעתי לחייל אין זכות ייצוג.

עם זאת, עורך דין יכול ללוות את החייל לאורך התהליך, לייעץ לו בשלבי החקירה ולהכין אותו לקראת המשפט. ניתן להגיש במסגרת ההליך המשמעתי חוות דעת סנגור, אליה קצין השיפוט מחויב להתייחס.

חוות דעת כזו יכולה להיערך ע"י עורך דין המכיר את הליכי הדין המשמעתי בצה"ל.

במסגרתה יכול עורך הדין להציג מגוון שיקולים וטיעונים, המבוססים על חומר הראיות, פקודות הצבא, אישיותו של הנשפט וכו', ולנסות להשפיע באמצעותם על קצין השיפוט כדי שיקבל החלטה מושכלת יותר לגבי החייל העומד לדין בפניו.

כמו כן, הסנגור יכול לייצג את הנאשם לאחר המשפט במסגרת הליכים שייגזרו מתוצאותיו.

עבירות הניתנות לשיפוט במסגרת הדין המשמעתי

  • עבירות צבאיות (עפ"י סעיפים 135-43 לחוק השיפוט הצבאי).
  • עבירות תעבורה.
  • עבירות הטרדה מינית.
  • עבירות על תקנות שירותי הביטחון לגבי חובות אנשי מילואים שאינם בשמ"פ.
  • עבירות על חוקים של צער בע"ח.

 והכל – בתנאי שהעונש המקסימאלי הקבוע לעבירה על פי חוק אינו חמור מ-3 שנות מאסר.

זכויות חייל במסגרת הדין המשמעתי

  • מועד הגשת תלונה – מפקדו של החייל, או אחר שהוסמך לכך, רשאי להגיש נגדו תלונה לא יאוחר מ-7 ימים ממועד ביצוע העבירה או מהמועד בו נודע על ביצועה לראשונה.
  • דרגה ותפקיד של הקצין הדן בתלונה – התלונה תידון בפני מפקדו של החייל, שהינו קש"ז – קצין שיפוט זוטר (סגן או סרן), או קש"ב – קצין שיפוט בכיר (מדרגת סרן ומעלה).
  • הסתייעות בעורך דין – לא ניתן לזמן לדיון עורך דין שייצג את החייל אך ניתן להיוועץ עם עורך דין טרם הדיון.
  • עיון בפרטי התלונה – לפני תחילת הדיון רשאי החייל לעיין בפרטי התלונה ובמסמכים שהובאו בפני קצין השיפוט.
  • העברת הדיון – לחייל הנידון במסגרת הדין המשמעתי בפני קש"ז, נתונה זכות לבקש העברת הדיון לקש"ב, ובמקרה שנידון בפני קש"ב – הוא רשאי לבקש העברת דיון לקש"ב ממונה או לבי"ד צבאי.
  • העברת דיון לבית דין צבאי – עם העברת דיון לבית דין צבאי, ימונה קבו"ד (קצין בודק) לחקור את הפרשה, וממנו יעבור התיק לפרקליט צבאי, שיחליט אם להגיש כתב אישום לבית דין צבאי או להחזיר התלונה לדיון משמעתי.
  • הקראת התלונה – על קצין השיפוט להסביר בתחילת הדיון במה החייל מואשם. החייל יכול להודות באשמה או לכפור בה, כמו גם להודות בעובדות מסוימות.
  • עדים וראיות – במסגרת הדין המשמעתי רשאי חייל להשמיע דבריו, להפנות שאלות לעדים, לזמן עדי הגנה ולהציג מסמכים. קצין השיפוט יכול לסרב לבקשת הזמנת עד רק במידה והוא סבור שהעדות לא רלוונטית או שניתן להוכיחה אחרת.
  • עונשים ותשלום פיצויים – חייל שהורשע בעבירה במסגרת הדין המשמעתי זכאי להשמיע טענותיו בעניין העונש. קצין השיפוט מוסמך להורות על תשלום פיצויים אם העבירה גרמה לנזק כספי.
  • עיכוב ביצוע העונש – קצין שיפוט רשאי לעכב ביצוע העונש עד 90 ימים מפסיקתו, אם מתקיימת אחת מהעילות בפקודת מטכ"ל 33.0302.
  • הגשת ערר – חייל יכול להגיש ערר למפקדו של קצין השיפוט תוך 3 ימים מקביעת הפסק. קצין שיפוט הדן בערר יכול לזכות חייל, להפחית או להחמיר בעונשו. במידה והוחלט להחמיר – חייב קצין השיפוט להזמין החייל לדיון כדי לאפשר לו לומר דבריו.
  • המתקת עונש – חייל זכאי לפנות בכתב לאלוף המוסמך להמתיק את עונשו.
  • פנייה למדור הדין המשמעתי – זו אפשרית באם חייל סבור כי הליך הדין המשמעתי לא התנהל כראוי.

ייצוג נאשמים במסגרת בתי דין צבאיים

תחילת הליך שיפוטי במסגרת בתי דין צבאיים הינו בהגשת כתב אישום בהוראת פרקליט צבאי. בעת שכתב האישום מובא לידיעת הנאשם, הוא מיודע גם על זכאותו לייצוג משפטי.

המערכת הצבאית מאפשרת לכל נאשם, למעט בעבירות תעבורה, לקבל ייצוג חינם מהסנגוריה הצבאית. עם זאת, נאשם יכול לבחור להיות מיוצג ע"י עורך דין מטעמו, המורשה להופיע במסגרת בתי דין צבאיים.

בהליך שבבית הדין הצבאי המחוזי, הסנגור יכול לסייע למרשו – תחילה בייעוץ בחקירה שעשוי להיות קריטי לתוצאות החקירה, בהמשך בפנייה אל הפרקליטות בבקשה להימנע מהעמדה לדין ובייצוג בהליכי שימוע, ולבסוף בהליך המרכזי – ייצוג הנאשם העומד בפני בית הדין הצבאי ורשויות התביעה הצבאית.

סדר הדין במסגרת בתי דין צבאיים

באשר להליכי המשפט ולסדרי דין – קיימת זהות בין בתי דין צבאיים למערכת השיפוט הפלילית האזרחית.

הליכי המשפט וסדרי הדין כוללים: הקראת כתב אישום בפני הנאשם וקבלת תשובתו, לנאשם המודה באשמה – השמעת טיעונים לעונש וגזר דין, לנאשם הכופר באשמה – משפט הוכחות הכולל פרשת תביעה ופרשת הגנה, לרבות חקירת עדים דו צדדית, סיכומי צדדים והכרעת דין.

 עו"ד יניב גבריאל, הינו סנגור צבאי בעל אישור קבע אשר מטפל בייעוץ, ליווי והגנה משפטית בתחומים הבאים:

  •   ייצוג בבתי הדין הצבאיים בכל הארץ: בית דין צבאי צפון, בית דין צבאי מרכז, בית דין צבאי מטכ"ל (ב"בית הירוק" ביפו), בבית דין דרום, בבית דין המיוחד (בקריה) ובבית הדין לערעורים.
  • קיום שימוע, ניהול משא ומתן עם התביעה הצבאית, לפני ואחרי הגשת כתב האישום.
  • ייעוץ בחקירות משטרה צבאית חוקרת (מצ"ח), ייעוץ לפני חקירה בפני קצין בודק או ועדת חקירה.
  • ייעוץ לפני שיפוט בדין משמעתי ביחידה.
  • טיפול במועמדים לשירות ביטחון (מלש"ב), שסווגו כמשתמטים משרות בצה"ל.
  • ייעוץ בהליכים משמעתיים במקרים מיוחדים הננקטים בפני קצין שיפוט בכיר (קש"ב), כאשר מדובר בעבירות חמורות, כאשר השיפוט המשמעתי עלול לפגוע בהמשך שירותו או בזכויותיו של החייל או של איש הקבע.
  • ליווי וייעוץ לחיילים ולאנשי קבע בהליכים הנלווים לצעדים הפליליים או המשמעתיים הננקטים נגדם, ובכלל זה ייעוץ או ייצוג בפני הוועדה להתרת התחייבויות, ועדת התאמה לשירות, הוועדה לעיון בעונש, הוועדה להעברת כלואים לבתי כלא אזרחיים (ועדה 210), וועדת סמים.
  • בקשות להקלה בעונש, בקשות חנינה לאלוף הפיקוד, לרמטכ"ל או לנשיא המדינה.
  • ייעוץ ו/או ייצוג בשימוע לקראת הדחה, השעיה או העברה מתפקיד.
  • ניהול מו"מ מול נציגי אכ"א בנוגע לזכויות פרישה משירות קבע בצה"ל.
  • סיוע בבקשות לדחיית גיוס, לדחיית שירות מילואים, לשינוי שיבוץ בשרות סדיר ובמילואים.
  • סיוע בהגשת קבילות לנציב קבילות חיילים (נקח"ל).
  •   סיוע בפניות לקצינת תלונות הציבור בצה"ל (קפ"צ) מטעם משפחות חיילים.
  • ייצוג בהליכים מנהליים מול רשויות הצבא, בתחומי רפואה, תנאי שירות (ת"ש), קיצור שירות, עתודה אקדמית ועוד.

יניב גבריאל ושות' – משרד עורכי דין ויועצי מס מתמחה בכל מגוון הנושאים של המשפט הפלילי, בין היתר בנושא : עבירות צבא, כפי שיוסבר להלן :

מבוא

חיילים בסדיר, קצינים בסדיר ובקבע ואנשי מילואים נחקרים, נעצרים ונשפטים על פי הוראות חוק השיפוט הצבאי.

חוק השיפוט הצבאי מגדיר וקובע באופן מקיף את הדין הפלילי ביחס לכל אלו הנתונים לשיפוט הצבאי. ככלל, סדר הדין הפלילי ודיני הראיות המחייבים בעניינים פליליים בבתי המשפט האזרחיים, מחייבים גם בפני בתי דין צבאיים, בכפוף לקבוע בחוק השיפוט הצבאי. החוק מפרט את סדרי הפעולה והסמכויות של המשטרה הצבאית, בתי-הדין הצבאיים וקציני השיפוט בצבא, וכן את העבירות הצבאיות השונות והעונשים עליהן.

 חוק השיפוט הצבאי מסמיך את צה"ל ואת בית הדין הצבאי לדון בעבירות שעברו חיילים בשרות סדיר או מילואים. על פי החוק הנ"ל, כל חייל, סדיר או מילואים, אזרחי עובדי צה"ל ועובדים במפעלים צבאיים שעברו עברה בזמן היותם בשרות, כפופים לחוק הנ"ל, וזאת אף אם השתחררו בינתיים משירות צבאי. מערכת בתי הדין הינה מערכת שיפוט ספציאלית ועם מיטב שופטיה במילואים נמנים שופטים מכהנים בערכאות השונות במערכת השיפוט הכללית במדינה.

 הדין הצבאי הנו אגד דינים המהווה בסיס חוקתי לקיומו של הצבא במערך הרשויות השלטוניות. במסגרתם מוסדרים דרכי הגיוס, מערכת חובות "עשה" ו"אל תעשה" הייחודיים לחיילי צה"ל וכן מוסדרים מוסדות המשפט והשפיטה הצבאיים.

כן, קיימות מערכות נורמטיביות חוץ – צבאיות משפטיות, שיש להן זיקה לצה"ל, כגון : הוראות דין מיוחדות לשע"ח, החלות על כל האוכלוסייה, הדין החל על האזורים המוחזקים, הוראות דין לעניין העורף וכיו"ב.

 סעיף 18 לפקודת סדרי שלטון ומשפט  

הסמכת המדינה להקים כוחות מזוינים ביבשה, באוויר ובים, המורשים לעשות את כל הפעולות הדרושות החוקיות לשם הגנה על המדינה.

 פקודת צה"ל – הבסיס החוקי עד מרץ 1976

פורסמה ב – 26.5.1948 ע"י שר הבטחון, לפיה מוקם צבא הכולל את חילות היבשה, הים והאוויר. כן אסרה הפקודה על הקמת כוחות מזוינים מעבר לצבא הגנה לישראל. נקבע כי במצב חירום יונהג גיוס חובה, שהיקפו נתון להחלטת הממשלה הזמנית. הפקודה נחקקה תוך חריגה מסמכות (שמסורה לרשות המחוקקת) – פגם שתוקן בשלב מאוחר באמצעות אישור הפקודה ע"י מליאת הכנסת.

 חוק יסוד הצבא – הבסיס החוקי החל מאפריל 1976

בעקבות מלחמת יום הכיפורים המליצה ועדת אגרנט לקבוע עבור צה"ל הסדר חוקתי השונה מהפקודה הקיימת.

1. מהות – צבא-הגנה-לישראל הוא צבאה של המדינה.

2. כפיפות למרות האזרחית –

(א) הצבא נתון למרות הממשלה.

(ב) השר הממונה מטעם הממשלה על הצבא הוא שר הביטחון.

3. ראש המטה הכללי

(א) הדרג הפיקודי העליון בצבא הוא ראש המטה הכללי.

(ב) ראש המטה הכללי נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הביטחון.

(ג) ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הביטחון.

4. חובת שירות וגיוס – החובה לשרת בצבא והגיוס לצבא יהיו כפי שנקבע בחוק או מכוחו.

5. הוראות ופקודות בצבא – הסמכות להוציא הוראות ופקודות המחייבות בצבא תיקבע בחוק או מכוחו.

6. כוחות מזוינים אחרים – אין להקים או לקיים כוח מזוין מחוץ לצבא-הגנה-לישראל אלא על פי חוק.

 עקרונות

כפיפות הצבא לרשות האזרחית :

סעיף 2(א) – הצבא נתון למרות הממשלה "המפקד העליון"; לראש הממשלה אין כל מעמד פיקודי מיוחד.

סעיף 2(ב) – השר הממונה על צה"ל הנו שר הבטחון.

סעיף 3(א) – הדרג הפיקודי העליון בצה"ל הנו הרמטכ"ל.

סעיף 3(ב) – הרמטכ"ל נתון למרות הממשלה וכפוף לשר הבטחון, לפיכך מחויב בציות לכל הוראותיהם.

הקושי – כפיפות הצבא לרשות האזרחית

מדרג מסורבל ולא ברור. לשון החוק אינה בהירה והנוסח נתון לפרשנויות שונות.  מחד, ניתן לפרשו בדרך בה הרמטכ"ל נתון כפוף לממשלה, מאידך ניתן להבין מלשון החוק כי שר הבטחון הנו רמטכ"ל העל. האם יש בכך כדי להסמיך את שר הבטחון לפקוד ישירות על גורמים צבאיים ולאו דווקא על הרמטכ"ל תוך עקיפתו ? סוגיית המדרג טרם נבחנה בבימ"ש העליון ואכן קיימות השקפות שונות לגביה.

הגישות :

–          הממשלה הנה המפקד האזרחי של הצבא – לשר הבטחון כנושא דברה יש כל סמכות במישור הטקטי או האסטרטגי, כל עוד לא ניתנה הוראת ממשלה סותרת. לממשלה כגוף מסורה סמכות להורות כל הוראה לצבא, במגבלות סמכות ההחלטה של הממשלה, היינו הממשלה אינה מורשית לחרוג מסמכויותיה. אולם, בפועל, סמכות זו כמעט ואינה מוגבלת מכוח סעיף 40 לחוק יסוד הצבא הממשלה, לפיו נתונה בידי הממשלה סמכות שיורית לכל עניין שאינו נתון בסמכות רשות אחרת.

–          הצבא הנו רשות ציבורית שאינה פוליטית – הרמטכ"ל, כראש הדרג הפיקודי העליון, הנו הרשות המוסמכת לפקד על הצבא ולנהלו כרצונו. התערבות שר הבטחון תוגבל להחלטות בעלות השלכות לטווח ארוך, שבאופיין הן אינטר – מיניסטריאלית. לשר הבטחון אחריות פרלמנטרית בפני הכנסת והוא מייצגו בכל עניין חיצוני למסגרת הצבאית. בעניינים בין תחומיים אופרטיביים מסורה סמכות ההחלטה בידי שר הבטחון כחבר הקבינט.

 עקרון השירות בצה"ל

סעיף 4 לחוק יסוד הצבא

חובת שירות וגיוס – החובה לשרת בצבא והגיוס לצבא יהיו כפי שנקבע בחוק או מכוחו.

 החובה לשרת בצבא תהא לפי חוק אשר יכלול גם את דרכי הגיוס.

חוק שירות הביטחון (נוסח משולב), תשמ"ו – 1986  

 שירות סדיר – סעיף 13

התייצבות לשירות סדיר

פוקד רשאי, בצו, לקרוא –

(1)   ליוצא-צבא, גבר, שנמצא כשר לשירות והוא באחד הגילים שמשמונה עשרה עד עשרים ותשע…

(2)    ליוצא-צבא, אישה, שנמצאה כשרה לשירות והיא באחד הגילים משמונה עשרה עד עשרים ושש, …להתייצב… לשירות סדיר במקום ובזמן שקבע בצו הפוקד, או מי שהוא הסמיך לכך, ואותו יוצא-צבא חייב להתייצב כאמור.

 הסדרת שירותם הסדיר של גבר ואישה מגיל 18.

השירות הסדיר מובחן מהשמ"פ במשכו הארוך והוא מתפרס על תקופת גילאים מסוימת.

 שירות הקבע

אינו מוסדר מפורשות, למעט בחוק הגמלאות.

מוגדר כהתחייבות שאינה בגדר חובה, שאינה כרוכה ביצירת יחסי עובד מעביד (אינם כפופים לחוק בית דין לעבודה). מערכת המושתת על נהלים המוסדרים בפקודות הצבא שנתונות לשינוי ע"י הצבא.

 בג"צ 279/72 אילן עובד נ' שר הבטחון, פ"ד כז (1) 179

איש קבע בצה"ל ביקש להכיר בו כעובד צבא. בקשתו נדחתה ע"י בג"צ.

 שירות מילואים סעיף 27

(א)   יוצא-צבא שנמצא כשר לשירות והוא אינו בשירות סדיר יהיה נמנה עם כוחות המילואים של    צה"ל וחייב בשירות מילואים שנתי ובשירות מילואים חדשי לתקופות המפורטות בפרק זה.

(ב)    יוצא-צבא החייב בשירות מילואים כאמור, רשאי פוקד, בצו, לקרוא לו להתייצב לשירות מילואים במקום ובזמן שנקבעו בצו, ואותו יוצא-צבא חייב להתייצב כאמור.

(ג)     יוצא-צבא החייב בשירות מילואים כאמור, והוא נמנה עם יחידה של כוחות המילואים של צה"ל , רשאי מפקדו בדרגת סגן-משנה או בדרגה גבוהה מזו, לקרוא לו בכל דרך שימצא לנכון להתייצב לשירות מילואים ביחידתו במקום ובזמן שקבע המפקד, ואותו יוצא-צבא חייב להתייצב כאמור ; לעניין סעיף 55  (ב) עד (ו), רואים קריאה לשירות מילואים לפי סעיף קטן זה כצו.

 שירות חובה המוטל על גברים ועל היקף מצומצם של נשים (בתפקידים ייעודיים) הנערך מידי תקופות מסוימות. חובת השירות משתרעת מיום השחרור משירות החובה ועד לגיל מסוים (40 – 50).

 שירות עפ"י צו שר הבטחון סעיף 34 – גיוס חירום

(א) שר הביטחון רשאי, אם הוא משוכנע שבטחון המדינה מחייב זאת –

(1) לקרוא, בצו, לכל יוצא-צבא הנמנה עם כוחות המילואים של צה"ל, להתייצב לשירות סדיר או לשירות מילואים, כפי שנקבע בצו, במקום ובזמן שנקבעו בצו, ולשרת כל זמן שהצו יעמוד בתקפו;

 שר הבטחון רשאי להורות על גיוס חירום של הצבא או חלקו באופן מיידי, ללא שיהא נתון למגבלות החלות בדרך קבע על הגיוס הרגיל. הוא יעשה כן, כאשר הוא משוכנע כי הגיוס נדרש לשם הגנה על ביטחון המדינה. גיוס מסוג זה דורש אישור בדיעבד של ועדת חוץ ובטחון – האישור יינתן תוך 14 יום מיום ההכרזה על הגיוס ואם לא יינתן – יפקע תוקף הגיוס.

 מג"ב – שירות חלופי לשירות בצה"ל המבוצע תחת מרות המשטרה. חיילי מג"ב מועברים מצה"ל לידי המשטרה, אולם, אם יורחקו ממג"ב, בטרם סיום תקופת שירותם – יוחזרו לצה"ל לשיבוץ מחדש ולהמשך שירותם. 

סעיף 24

(א)   שר הביטחון, בהתייעצות עם שר המשטרה או עם מי שהוא הסמיך לכך, רשאי להורות בצו כי     יוצא-צבא, שנמצא כשר לשירות והוא באחד הגילים שמשמונה עשרה עד עשרים ותשע, ישרת במשמר     הגבול שבמשטרת ישראל )להלן – משמר הגבול( כל תקופת השירות הסדיר שהוא חייב בה או חלק ממנה, הכל כאמור בצו – בין שהתחיל בשירותו זה ובין אם לאו – ועליו להתייצב לשירות במשמר הגבול בהתאם לאמור בצו.

(ב)    שירות במשמר הגבול לפי חוק זה, דינו לענין חוק זה חוקים הנוגעים לחיילים משוחררים וחוקי השיקום כדין שירות סדיר, והוא כשאין הוראה מפורשת אחרת בחוק זה.

קורס קדם צבאי – קבלה לקד"צ אינה בגדר גיוס לצבא, לפיכך לא יחול על הלוקח חלק בקד"צ חוקי הצבא. בתום הקורס יעבור המשתתף בו תהליך חיול המכפיף אותו למרות הצבא. עבירות משמעת שמבצע משתתף בקד"צ תטופל במסגרת ענישה חינוכית וולונטרית ועבירה חמורה תוביל לסילוק.

 התנדבות לשירות בטחון שס"ן – סעיף 17

(א)   מי שאינו חייב בשירות סדיר רשאי להתנדב … ומי שאינו חייב בשירות מילואים רשאי להתנדב … הכל בתנאי שהגיע לפחות לגיל שבו היה מותר לקרוא אדם לשירות לפי סעיף 14 .

(ב)    …רשאי להתנדב לתקופת שירות סדיר נוספת על התקופה שהוא חייב בה, …והחייב בשירות מילואים לפי חוק זה רשאי להתנדב לתקופת שירות מילואים נוספת…

(ג)     התנדבות כאמור בסעיף זה תהא בהצהרה חתומה ביד המתנדב וטעונה אישור שר הביטחון…

(ד)     המשרת באישור שר הביטחון כמתנדב לפי סעיף זה, דינו לעניין זכויותיו וחובותיו לפי כל חיקוק כדין מי שמשרת מכוח חוק זה שירות סדיר או שירות מילואים, לפי העניין.

(ה)   מי שהתנדב… יהיה חייב בשירות עד תום התקופה הנקובה בהצהרת ההתנדבות, אלא אם כן הורה שר הביטחון על שחרורו במועד מוקדם יותר ; אולם מי שהתנדב לשירות מילואים… ישוחרר לפני תום התקופה הנקובה בהצהרה, אם מסר …על רצונו להשתחרר.

שירות בתפקיד מסוים המותנה בשירות סדיר נוסף למשך תקופה מסוימת.

בג"צ 1930/94 נתן נ' שר הבטחון, פ"ד מח (4) 643

חיילים שהתגייסו לשירות בעיתון "במחנה" ובגל"צ חתמו בשעתו על הסכמתם לשס"ן. הם עתרו לבג"צ בטענה כי חיובם לשס"נ איננו חוקי.

בג"צ דחה את העתירה מטעמי העדר ניקיון כפיים, שכן החיילים ביקשו לעצמם את ה"טוב" בלבד, תוך ניסיון להפר התחייבותם כלפי צה"ל.

ביקורתש' חשין – ראוי שהצבא יזהר ויחשוב לפני שהוא מטיל חיובים מסוג זה על חיילים, שכן הדבר איננו הוגן. ניחא, אם קורס ההכשרה עומד בפרופורציה למשך השירות הנוסף.

פרופ' פרידמן- "סחר המכר אינו מתקבל על הדעת". לא ניתן למסחר את הצבא ו"לקנות" תפקידים בתשלום.

בג"צ 3363/91 רפל נ' שר הבטחון, פ"ד מו (1) 397

עתירת עתודאים כנגד שר הבטחון בגין שיבוצם ביחידות קרביות לא במקצוע אותו למדו בטענה כי המעשה מנוגד להבטחה שלטונית שניתנה מפי הצבא.

בג"צ קבע כי לרשות השלטונית זכות חזרה מהבטחה שנתנה כאשר האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי של מקבל ההבטחה. (העתודאים שובצו בתפקידם לאחר שהדיון הושב לצבא).

סמכות לפטור משירות ולדחות שירות – פטור משירות – סעיף 36

שר הביטחון רשאי בצו, אם ראה לעשות כן מטעמים הקשורים בהיקף הכוחות הסדירים או כוחות המילואים של צבא-הגנה לישראל, או מטעמים הקשורים בצרכי החינוך, ההתיישבות הביטחונית או המשק הלאומי, או מטעמי משפחה או מטעמים אחרים –

(1) לפטור יוצא-צבא מחובת שירות סדיר, או להפחית את תקופת שירותו;

(2) לפטור יוצא-צבא מחובת שירות מילואים לתקופה מסוימת או לחלוטין;

(3) לפי בקשת יוצא-צבא או מיועד לשירות בטחון שאינו יוצא-צבא, לדחות בצו, לתקופה שיקבע בו, את מועד ההתייצבות שנקבע …

 במסגרת שירות החובה, לשר הבטחון יש סמכות לפטור מחובת שירות.

סעיף 36 מסדיר בין היתר גם את גרעיני הנח"ל וההתיישבויות – "…התיישבות ביטחונית…". במסגרת זו, נכנסת לכאורה, אוכלוסיית הפטורים הגדול ביותר – תלמידי הישיבות "תורתם אומנותם". נטען כי הפטור כלל איננו בגדר סעיף 36, שכן עניינו כלל איננו היקף הגיוס, כאמור בסעיף 36. ניסיונות תקיפת פטור גורף זה כשלו.

בג"צ 910/86  רסלר נ' שר הבטחון, פ"ד מב (2) 441

קצין מילואים אשר עתר מסעיף פעמים בדרישה לבטל את החלטת הפטור שנתן שר הבטחון לתלמידי הישיבות. עתירותיו הקודמות נדחו בעבר מטעמי העדר זכות עמידה, שכן כשל בהוכחת זיקה ישירה אליו כתוצאה ממתן הפטור. בעתירתו זו דילג מעל משוכת העדר זכות העמידה.

ש' ברק – גיוס התלמידים יוביל לצמצום בפועל של היקף ונטל שירות המילואים. סבור כי לא קיימים נושאים שאינם שפיטים. הפטור לתמידי הישיבות, מקורו אכן בסעיף 36 לחוק שירות הביטחון וע"כ לא חרג שר הבטחון מסמכותו. כן בדיקת החלטתו של שר הבטחון מעלה כי אינה חורגת ממתחם הסבירות.

 פטור נשים

פטור נוסף (שלא במסגרת סעיף 36), פוטר נשים שהצהירו כי הן דתיות (נדרשות להציג אישור רבני). כן נתון פטור לנשים הרות ולנשים בהריון. 

עיקרון ייחודיות צה"ל

סעיף 6 לחוק יסוד הצבא – כוחות מזוינים אחרים

אין להקים או לקיים כוח מזוין מחוץ לצבא-הגנה-לישראל אלא על פי חוק.

 הכוחות המזוינים בישראל מעוגנים בחלקם בחקיקה ספציפית (משטרת ישראל) וחלקם לא (המוסד).

 מעמד הצבא

"הצבא – מוסד המדינה שאיננו תאגיד, שסמכויותיו קבועות בחוק".

הקושי: החוק אינו קובע את סמכויות הצבא, למעט פקודת צה"ל, לפיה הצבא עוסק בכל הדרוש להגנת המדינה. בפועל, חיילי עוסקים בפעילויות שונות ומגוונות, שהקשרן לביטחון המדינה ולהגנתה אינו ברור (כגון : מורה – חיילת וכיו"ב).

חוק יסוד הצבא אינו מתייחס לתפקידי הצבא ולפיכך ניתן לפרש את סמכויות הצבא באופן רחב, מכוח הוראות הממשלה, כל עוד אינן סותרות את החוק. ראוי לציין כי מצב צה"ל אינו דומה למצבה של משטרת ישראל, שסמכויותיה מעוגנות בחוק.

 פרופ' זמיר בספרו "הסמכות המנהלית" סבור כי הצבא הנו בגדר "תאגיד מנהלי" ומכאן נובעת המסקנה כי הצבא אינו יכול לתבוע או להיתבע ואינו יכול להיקשר בהסכם, שכן אינו אישיות משפטית עצמאית במישור הפרטי – במישור זה תייצג המדינה את צה"ל.

זמיר מניח כי במישור המנהלי קמה לצה"ל אישיות משפטית עצמאית ואף מרחיק בגישתו ורואה בכל חייל "תאגיד יחיד", היינו אישיות משפטית עצמאית שניתן לתובעו כיחיד.

חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955

 מאז קום המדינה ועד לצאתו לאור של חוק השיפוט הצבאי היתה בתוקפה "חוקת השיפוט תש"ח" שהייתה תשקיף תקנון ההגנה בכפוף לשינויים מחויבים. היא התאימה לארגון מעין מחתרתי ולא לארגון צבאי חוקי כצה"ל.

 חוק השיפוט הצבאי משקף את התמורות המהותיות שחלו לאחר מלחה"ע ה – 2 במשפט האנגלו-אמריקאי. Uniform Code of the Military Justice 1950 – חקיקה אמריקאית.

באירופה הקונטיננטלית (גרמניה, צרפת וכדו') חלו שינויים בכיוון שונה לחלוטין, ולפיהם הוכפפו החיילים לבימ"ש האזרחיים ובוטלו הערכאות השיפוטיות הצבאיות (למעט בשיפוט משמעתי).

 מהות – חוק השיפוט הצבאי מסדיר את הנורמות החלות על התנהגות החיילים, באמצעות :

(1)   קביעת דפוסי התנהגות ספציפיים, עבירות ואיסורים ספציפיים.

(2)   אימוץ מערכת הדין העונשית הכללית (האזרחית) אל החוק באופן שחייל כחייל אינו פטור מעונש בשעה שהוא עובר עבירה פלילית כלשהו בהיותו במעמד של חייל.

כן, מסדיר חוק השיפוט הצבאי את המנגנונים המפעילים את מערכת המשפט הצבאי, מכיל הסדר לדין המשמעתי וכן הסדר לקבילות חיילים.

לצד מוסדות השפיטה מוסדרים כללי סדר הדין והפרוצדורה הפלילית והראייתית. במישור הראייתי נוטה חוק השיפוט הצבאי לאמץ את ההסדר הפלילי האזרחי – פקודת הראיות. במישור סדרי הדין, מתיימר חוק השיפוט הצבאי להוות קודקס מקיף עצמאי מבחינת הפרוצדורה, דא עקה, שההסדרים הם משנת 55 ואינם תואמים בהכרח את המציאות.

תחולת חוק השיפוט הצבאי

תחולה פרסונלית (אישית) – פרק 2 חלק א' לחוק השיפוט הצבאי

סעיף 1 – הגדרת חייל  

(1)   אדם הנמנה עם הכוחות הסדירים של הצבא, על פי חוק שירות בטחון (להלן – חייל בשירות חובה), או על פי התנדבות, בין בדרך של התחייבות לשירות קבע ובין בדרך אחרת;

(2)    אדם הנמנה עם כוחות המילואים של הצבא, על פי חוק שירות בטחון , תש"ט- 1949 , או על פי התנדבות (להלן – איש מילואים), כשהוא בשירות;

 הלכה למעשה, למרות לשון החוק, חל חוק השיפוט הצבאי במסגרת התחולה פרסונלית על אוכלוסיות נוספות.

 "החייל הקלאסי" – חוק השיפוט הצבאי חל על חיילים כהגדרתם בסעיף 1 לחוק השיפוט הצבאי תוך ההרחבה המסוימת הקיימת בסעיף 4 וכל האמור בסעיף 7-11.

 סעיף 16 – שיפוט פרסונלי

מי שאינו חייל כהגדרתו בסעיף 1, וחוק זה חל עליו – יהיה דינו  לעניין חוק זה, כדין חייל; וכל מקום שמדובר בחוק זה על חייל, גם אדם כאמור במשמע; והוא, כשאין הוראה אחרת.

 מי שאינו חייל כהגדרה הקלאסית כאמור בסעיף 1 אך החוק חל עליו בכל זאת, דינו כדין חייל ובכל מקום בו מדובר על "חייל" תכוון ההוראה גם כלפיו. היינו, ינהגו בו כאל חייל.

הכוונה לעבירות במסגרתן החייל נחשב כקורבן – צד ג' ולא כעבריין. כגון : סעיף 7,8,11.

 כאשר מדובר בחייל כמושא העבירה ולא כנושא העבירה, כגון עבירת "גניבה מחייל", סביר כי המושא מתייחס רק לעניין חייל כהגדרתו הקלאסית בסעיף 1. גישה אחרת תוביל לכך שמרבית אזרחי המדינה (אנשי המיל') יהיו כפופים ללא הרף לחוק השיפוט הצבאי.

 תחולת החוק עד לשחרור מן הצבא סעיף 4

מי שנתקבל כדין, או דימו בתום לב שנתקבל כדין, לכוחות הסדירים של הצבא או לשירות בכוחות המילואים, יחול עליו חוק זה כל עוד לא קיבל שחרור מן הכוחות הסדירים או מאותו שירות מילואים.

 מבחין בין 2 מצבים : שלב הקבלה ושלב השחרור.

החוק חל מרגע הקבלה לשירות ועד לרגע השחרור. החוק חל על מי שנתקבל כדין לכוחות הסדירים או למילואים או שדימו בתום לב (גורמי הצבא) שנתקבל כדין. החוק יחול כל עוד לא קיבל הוראת שחרור כדין מרשויות הצבא.

 "קבלה לכוחות הסדירים" – קריטריון זה לא עורר קשים, שכן קיימת פרוצדורת קבלה ברורה לשירות.

 "מתנדב לשירות" – ראה לעיל

ערעור  211/63

חייל סיים את שירות החובה שעה שנדר לקיים ספירת מלאי ביחידתו. הוא התבקש ע"י מפקדו להישאר 10 ימים נוספים בשירות ע"מ שיסיים את הספירה. במסגרת ימים אלו ביצע מספר עבירות פליליות. נדונה סוגיית תחולת חוק השיפוט הצבאי על החייל ספק אזרח.

 בית דין צבאי לערעורים : "התנדבות" היא פעולה מרצון ללא תמורה. "מרצון" משמעו ללא כפייה. על הנתבע לא נכפו ימי השירות הנוספים וע"כ הוא בגדר מתנדב לצה"ל הכפוף לחוקיו של הצבא, לרבות חוק השיפוט הצבאי.

 "שירות מילואים" – הזימון לשמ"פ מחייב הליך קבוע וברור. לפיכך תהליך קבלה לקוי שולל את הסטטוס של "חייל". בעבר, נדונו מקרים של חיילים בשמ"פ שנאשמו בגין עבירות קשות, אלו טענו לאי תחולת חוק השיפוט הצבאי בעניינם בשל הליך גיוס לקוי.

 דוגמא : אדם נעצר ע"י משטרה צבאית לאחר שלא התייצב לשמ"פ. הוצג בפניו צו זימון עליו הופיעה חתימתו כאישור על קבלתו. הוא הועמד לדין בפני ק.שיפוט ונידון ל – 55 ימי מחבוש. הוא נמלט ואותר רק לאחר 6 שנים והועמד לדין בבית דין צבאי. בדיון טען אחי הנאשם שהוא זה שחתם על הצו, ע"כ זימון אחיו היה לקוי מכאן כי אינו כפוף לחוק השיפוט הצבאי ואין לשפטו בגין היעדרות.

בית דין צבאי : קיבל הטענה וזכה את הנאשם.

 בית דין צבאי לערעורים : בהסתמך על סעיף 55 (ה)(1) לחוק שירות הביטחון לפיו צו קריאה שנשלח בדואר רשום, חזקה חלוטה שהגיע לידי הנמען וע"כ אין זה מעניינו של צה"ל שאחר חתם על הצו ולא הנאשם עצמו.

 סעיף 27 לחוק שירות בטחון

חזקה חלוטה מהדין שלא ניתן לסותרה, לפיה משנשלח צו קריאה בדואר רשום לכתובת החייל ייחשב כאילו קיבל את הצו תוך 72 שעות מרגע הישלחו.

 תחולת החוק הצבאי – סעיף 35 לחוק שירות הביטחון

(א)   יוצא-צבא החייב להתייצב לשירות סדיר, רואים אותו, לעניין חש"צ כמי שנמנה עם הכוחות הסדירים… מן הזמן שנקבע בצו להתייצבות ; לא התייצב, ללא צידוק מספיק, רואים אותו כאילו באותו זמן עזב את השירות שלא ברשות.

(ב)    יוצא-צבא החייב להתייצב לשירות מילואים, רואים אותו לעניין חש"צ  כאילו היה בשירות מן הזמן שנקבע להתייצבותו בצו או בקריאה לפי סעיף 27 (ג); לא התייצב, ללא צידוק מספיק, רואים אותו כאילו באותו זמן עזב את השירות שלא ברשות.

 מי שמחויב להתייצב לשירות רואים אותו לצורך חוק השיפוט הצבאי כאילו היה בשירות מהיום שנקבע להתייצבותו בצו. "צו" – כאמור בסעיף 27 (ג) לחוק. לא התייצב, ללא צידוק מספק, רואים אותו כאילו עזב את השירות שלא ברשות. ניתן להעמיד הנפקד לדין מכוח סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי בגין היעדרות שלא כדין, אפילו טרם התקבל לשירות צבאי – פיקציה משפטית.

 בית דין הצבאי לערעורים עשה שימוש בהוראה זו לשם הרחבת ההלכה –

 ערעור 56/86 – חייל שהוזמן לשמ"פ ולא התייצב, נעצר כעבור פרק זמן מסוים, ע"י המשטרה האזרחית בגין עבירה פלילית שביצע. משהתברר כי הוזמן לשמ"פ, הועבר העניין לטיפול רשויות הצבא. משהגיע העניין לידיעת הפרקליטות הועמד הנאשם לדין בגין היעדרות שלא ברשות מהשירות וכן בגין העבירה הפלילית שביצע. טען הנאשם לחוסר סמכות הצבא לדון בעניין העבירה הפלילית וטען כי בסמכות צה"ל לדון בעניין ההיעדרות מהשירות בלבד.

בית דין – יוצא הצבא הופך לחייל, היינו מיום התייצבותו משתנה הסטטוס שלו באופן פיקטיבי. אין צורך בהתייצבות פיזית ודי בקיומו של צו גיוס.

סיפא סעיף 35 –  "רואים אותו כאילו ברח" אינה מצמצמת את הרישא, היינו אינה מבטלת את אחריותו בפלילים במסגרת הדין הצבאי והדין הצבאי יחול עליו מרגע התייצבותו.

כיום, נראה כי הוראת סעיף 35 רישא נועדה לצורך הסיפא, היינו לשם החלת היעדרות של חייל משירות ואין הכוונה להתפשטות על מעשי עבירה שביצע מחוץ לצבא גם בתקופה שהחוק חל עליו באורח פיקטיבי (הלכה זו חלה עד היום).

  "דימו בתום לב"  

קבלה פיזית לשירות הנראית על פניה כקבלה חוקית בעוד שהמפקד שקיבלו לא נתן ליבו בתו"ל ואפילו באורח רשלני לפגם שנפל בקבלה. אם קיימת מודעות אזי לא מתקיימת הרשלנות ומתבטלת חזקת תום לב. מדובר במצב בו אמור אותו אדם להיות בשירות ורק נפל פגם בקבלתו ואין מדובר במתחזה לחייל (אין יצירה יש מאין) ושטועה המפקד לחשוב כי הוא חייל.

  "שחרור כדין"

אין נוהל מובהק של שחרור משמ"פ. מבוסס על נוהג יחידתי. 

ערעור 151/90

חייל מיל' שגויס ובמהלך השירות התעורר חשד שהוא משתמש בסמים. הוא נפקד מהשירות וע"כ נוצר קושי בהבאתו לחקירה. שעה שהגיע לשירות, שחרורו עוכב (שלא בנוכחותו) ע"י מפקדו בהצעת שוטרת מצ"ח עד תום חקירתו וזאת למרות שתמה תקופת שירותו. המפקד הורה לקצינת הקישור שלא למסור לידי החייל את טופס 3010 (אישור שכר לביטוח לאומי).

באחד מניסיונותיו לקבל את הטופס סירב החייל לדרישתו של שוטר מצ"ח לתת דגימת שתן והועמד לדין בשל סירובו (עפ"י חוק השיפוט הצבאי סירוב מתן דגימת שתן למעבדה בנסיבות מסוימות מלווה בענישה של עד שנתיים מאסר). טען החייל הנאשם כי בעת שהתבקש לתת את הדגימה היה מעבר לתקופת השמ"פ וע"כ אינו כפוף לחוק השיפוט הצבאי. טענת התביעה – לא שוחרר כדין וע"כ עדיין כפוף לחוק השיפוט הצבאי.

בית דיןצ: אין נוהל שחרור קבוע משירות מילואים. החייל אינו נחשב כמי ששוחרר ולו רק בשל קיומו של נוהל קבוע וידוע (כמנהג) ביחידתו.

טרם נקבעה פקודת גורפת בעניין זה וכל יחידה מנהיגה שחרור בדרכה היא.

 ערעור 25/75

מי שלא התייצב לשירות רואים אותו כאילו עזב את השירות מרגע המועד שנקבע להתייצבותו בצו, ולפיכך ניתן להעמידו לדין בגין היעדרות מהשירות.

  תחולת החוק על מי שחדל להיות חייל – סעיף 6 לחוק השיפוט הצבאי

(א)   אדם שעבר עבירה בהיותו חייל ולאחר ביצוע העבירה חדל, לחלוטין או לשעה, מהיות חייל, יחול עליו חוק זה בכל עניין הנוגע לאותה עבירה.

(ב)    לא הוגש כתב אישום לבית דין צבאי על עבירה כאמור, תוך מאה ושמונים יום מהיום שבו חדל להיות חייל כאמור, והיא אינה עבירה לפי סעיף 92 , 43 , 98 או 99 , יחדל חוק זה לחול עליו לגבי אותה עבירה.

(ג)     על אף האמור בסעיף קטן (ב) תפקע התחולה האמורה בסעיף קטן (א) לגבי עבירה מן העבירות המנויות להלן אם לא הוגש כתב אישום עליה לבית דין צבאי תוך שנה מהיום שאדם שעבר אותה חדל, לחלוטין או לשעה, מהיות חייל:

(1)   עבירה צבאית שענשה מאסר שנתיים ומעלה;

(2)   עבירה שאינה צבאית שהיא פשע וכן עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, או עבירה על סעיף 64 לפקודת התעבורה .

(ד)    על אף ההגבלות האמורות בסעיפים (ב) ו- (ג), כאשר בוצעה עבירה בידי חיילים שותפים לדבר, כאמור בפרק ד' לחוק העונשין, כל זמן שחוק זה חל על אחד מהם הוא יחול על כולם.

 ראה התיישנות להלן.

  תחולת החוק על איש מילואים שאינו בשירות – סעיף 11

(א) איש מילואים שאינו בשירות שעבר אחת העבירות המנויות להלן יחול עליו חוק זה בכל הנוגע לאותה עבירה, ואלו הן:

(1)   מעשה המהווה עבירה לפי הסעיפים 104, 102 ,101 ,100 ,99 ,57 , 109 (א (1) או 131 ;

(2)   מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 59 או 62 , ועשה את המעשה כלפי מפקדו באשר הוא מפקדו או כלפי מי שהיה מפקדו באשר היה מפקדו;

(3)    מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 64 ועשה את המעשה לגבי חייל הבא לשים אותו במשמורת לפי חוק זה;

(4)   מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 65 , ועשה את המעשה כלפי פקודו באשר הוא פקודו;

(5)   מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 85 , לגבי נשק שקיבל מטעם הצבא; לפי חוק שירות בטחון , תש"ט- 1949 , והמטילות חובות על אנשי מילואים כשאינם בשירות.

(ב) אדם שעבר עבירה כאמור בסעיף קטן )א( בהיותו איש מילואים, יחול עליו חוק זה בכל הנוגע לאותה עבירה אף לאחר שחדל להיות נמנה עם כוחות המילואים; אולם אם לא הוגש כתב אישום לבית דין צבאי תוך שנה מהיום שבו נעברה העבירה והיא איננה עבירה לפי סעיף 99 , יחדל חוק זה לחול עליו לגבי אותה עבירה.

 שעה שאדם אינו בשירות מילואים בפועל – הוא חייב באופן מוגבל בתחולתן של נורמות צבאיות שיפוטיות.

החוק מונה רשימת עבירות, לרבות פטור משירות שלא כדין, הטלת מום, השתמטות מפעולה, אלימות כלפי מפקד ושימוש בלתי חוקי בנשק.

  תחולת החוק על מי שנמסר לו נשק מטעם הצבא – סעיף 7

מי שנמסר לו נשק מטעם הצבא כדי להחזיקו לפי תעודת הרשאה כאמור בסעיף 5ב(ג) לחוק כלי הירייה, ועשה בו או לגביו מעשה המהווה עבירה על הסעיפים 45(3), 76(ג), 78, 79, 80, 85 או 133 לחוק זה, יחול  עליו חוק זה בכל עניין הנוגע לאותו מעשה.

 הצבא מוסר בידי אזרחים נשק, אותו הם מורשים להחזיק בליווי תעודת הרשאה, מכוח חוק כלי הירייה, תשכ"ט – 1959. החוק הנדון מסמיך בנוסף למשרד הפנים גם את הצבא למסור בידי אזרחים כלי נשק.  אדם זה כפוף לחוק השיפוט הצבאי באופן מוגבל לעבירות מסוימות המתבצעות בנשק או בעזרתו, אין הוא כפוף לעבירות אחרות הכלולות בדין הצבאי. דוגמא : סעיף 45 (3) מסירת נשק לאויב; סעיף 76 (ג) – השמדת נשק; אובדן נשק מחמת אי נקיטת אמצעים ראויים לשומרו.

 האם אובדן הנשק מפקיע את הסטטוס של אותו אדם ?

אובדן הנשק אינו משנה את מעמדו של מורשה האחזקה.

דוגמא : פלוני המורשה ומאבד את נשקו, המכוון אויב למקום הימצאותו המשוער של הנשק, סביר כי יואשם הן בעבירת אובדן הנשק וכן עבירה של מסירת נשק לאויב מכוח סעיף 45(3) אפילו בוצעה העבירה הנשק אינו בידו עוד.

תחולת החוק על עובדי צה"ל – סעיף 8(2)

גם על אלה יחול חוק זה, אף אם אינם כהגדרתם בסעיף 1: העובד בשירות הצבא, או העובד במפעל המשרת את הצבא וששר הביטחון קבע אותו בצו כשירות צבאי לעניין סעיף זה.

 מחיל את חוק השיפוט הצבאי באופן מסויג גם על מי שאינו חייל כגון אזרחים עובדי צה"ל –

התנאי : צריך שיתקיימו בינו לבין הצבא יחסי עובד – מעביד.

  תחולה על העובד בשליחות הצבא סעיף 8 (3)

גם על אלה יחול חוק זה, אף אם אינם כהגדרתם בסעיף 1:

 (3)   העובד בשליחות הצבא.

 עובדים בשליחות הצבא, כגון כוחות משטרה ומג"ב הפועלים יחד עם הצבא או תחת פיקודו בנסיבות מסוימות (כגון מחסומים בשטחים). פסק דין אוחנה.

סעיף 8(3) יחול גם על שוטרים המגיעים לקורסים צבאיים, שכן יש לראותם כשליחי הצבא.

  שבויי מלחמה סעיף 10

חוק זה יחול על שבוי מלחמה בהתחשב עם כל הוראה שנקבעה בתקנות שהותקנו על ידי שר הבטחון, בהסכמת שר המשפטים, לשם התאמת הוראות חוק זה עם האמנות הבינלאומיות שישראל התקשרה בהן.

 שבויי מלחמה – עפ"י תקנות שיתקן שר הבטחון בהתאם להוראות האמנות הבינל"א שישראל חתמה עליהן, לרבות אמנת ג'נבה – 1949. התקנות הוסדרו במסגרת תקנות חוק השיפוט הצבאי.

המצוי במשמורת – סעיף 8 (1) לחוק השיפוט הצבאי

גם על אלה יחול חוק זה, אף אם אינם כהגדרתם בסעיף 1:

(1)   הנמצא כדין במשמורת הצבא.

 מי שאינו חייל עשוי להיכלא במסגרת משמורת צבאית, כגון : מחבלים, כן שבויי מלחמה, חיילים שנשפטו לרצות עונשי מאסר ושוחררו מהשירות (כדוגמת רמי דותן שגורש מצה"ל לאחר שפיטתו).

דינו של המוחזק משמורת הצבא ובורח מהמשמורת – אין ספק כי העצור/אסור כפוף לחוק השיפוט הצבאי לעניין עבירת הבריחה ממשמורת (סעיף 121), הקושי מתעורר לעניין היות נפקד או עריק ?

היעדרות מהשירות

 חוק השיפוט הצבאי מבחין בין שתי עבירות :

סעיף 94 – עבירת נפקדות

חייל שנעדר משירותו בצבא, או מהמקום שהוא חייב כדין להימצא בו אותה שעה, דינו – מאסר שלוש שנים, אלא אם הוכח כי היה לו היתר או הצדק סביר אחר לכך.

 סעיף 92 – עבירת עריקות

חייל שערק מן הצבא, דינו – מאסר חמש עשרה שנה. "עריקה" לעניין סעיף זה – העדר מן השירות בצבא מתוך כוונה שלא לחזור לצבא.

 מבחינת ההיבט המשפטי האבחנה ביניהם היא שעריקה היא היעדרות מהשירות בכוונה שלא לחזור אל השירות (ראוי לציין כי קיים קושי להוכיח כוונה זו, שכן די שברגע נתון במשך תקופת היעדרו כונן בלבו את הכוונה שלא לחזור). לרוב מסיקים את הכוונה מנסיבות מסוימות, כגון בריחתו של הנעדר לארץ זרה. ברוב המקרים אין מעמידים לדין בגין עריקה למעט אם עוברים שנים ארוכות, שכן ספק אם התכוון לשוב ובפרט כאשר התייצב הנעדר מרצונו בפני רשויות הצבא.

 סעיף 93 – חזקת כוונה שלא לחזור

חייל שנעדר משירות בצבא עשרים ואחד ימים רצופים, שלא ברשות, רואים אותו כמי שנעדר מן השירות מתוך כוונה שלא לחזור, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

 אדם שנעדר מהשירות 21 ימים רצופים חזקה שלא התכוון לחזור – חזקת העריקה.

הוא אינו נדרש להוכיח מעבר לכל ספק שהתכוון לחזור ודי שיעורר ספק בשאלת כוונת חזרתו. אם יתייצב תוך 22 יום, סביר כי בית דין יכיר בהצלחתו להפריך ולסתור את חזקת העריקות.

כיום, מבחינה שלישותית צומצמה מסגרת הזמן הנדרשת למעבר מחזקת נפקד לחזקת עריק מ- 21 יום ל – 14 יום. המשמעות של אבחנה זו הנה  בגדר המישור השלישותי בלבד, ולא במישור המשפטי.

 סעיף 203 – מותב בית דין צבאי

חרף הקביעות האמורות בסעיף 202-201 כאשר מדובר בעבירה לפי סעיף 94 (העדר מן השירות שלא ברשות – נפקדות או עריקות) ידון בית דין צבאי בשופט צבאי משפטאי אחד בלבד, ללא שופטי צד, כשהוא מוגבל לענישה עד ל- 9 חודשי מאסר. נשיא בית דין צבאי או סגנו ביוזמתם או לפי בקשת התובע או הנאשם רשאים לקבוע מותב רחב יותר.

 חייל מג"ב

אדם העושה את שירות החובה שלו במג"ב לפי חוק  שירות הביטחון והוא בגדר שוטר.

פקודת המשטרה קובעת כי את עונשי הכליאה המשמעתיים ירצו שוטרי מג"ב במתקני כליאה צבאיים. לפיכך מתייחסת הוראת סעיף 94 למעמדו של שוטר מג"ב בהתייחסו אל מי שצריך להיות כדין במקום מסוים ונעדר ממנו.

בית דין צבאי לערעורים : סעיף 94 לא יחול על שוטר מג"ב שברח ממשמורת, שכן בריחתו של חייל מג"ב במשמורת אינה בגדר בריחה משירות, וכך גם מפרש את חובתו להיות במקום מסוים כחובה הנובעת מהשירות.

התיישנות

סעיף 6 (ב) – תחולת החוק על מי שחדל מהיות חייל – מגביל את יכול העמדתו לדין של חייל על עבירה ל – 6 חודשים מיום פקיעת מעמדו כחייל.

 לא הוגש כתב אישום לבית דין צבאי על עבירה כאמור, תוך מאה ושמונים יום מהיום שבו חדל להיות חייל כאמור, והיא אינה עבירה לפי סעיף 92 , 43 , 98 או 99 , יחדל חוק זה לחול עליו לגבי אותה עבירה.

 דוגמא : העמדתו לדין של קצין במיל' בעקבות מלחמת יום הכיפורים בגין הריגת שבויים.

הקצין שוחרר ב – 22 פברואר 74 משמ"פ בהליך של תשלום המשכורת ורישום בפנקס המילואים. בפנקס נרשם שירות עד 27 בפברואר 74 וכך שולמה משכורתו ודווח לשלישות הראשית. הארכת התקופה בוצעה בהוראת המג"ד שביקש להטיב עם חייליו בימי חופשה בתשלום.

התברר כי החייל רצח שבויים בתקופת שירותו במיל'. בכתב האישום התברר כי הוא הוגש 181 יום מאז ה – 22 פברואר – יום השחרור הפיזי. לפי סעיף 6 לחוק השיפוט הצבאי ניתן להעמיד לדין צבאי חייל בגין עבירה שביצע בזמן שירותו רק תוך 180 ימים לאחר שחרורו.

טענת התביעה : השחרור הוא ב – 27 פברואר על כך נלמד מהמשכורת והרישום אפילו שוחרר קודם.

בית דין צבאי לערעורים: שוחרר רק ב – 27 פברואר וע"כ רשאי הצבא להעמידו לדין בגין עבירת הרצח.

 סעיף 6 (א)

אדם שעבר עבירה בהיותו חייל ולאחר ביצוע העבירה חדל, לחלוטין או לשעה, מהיות חייל, יחול עליו חוק זה בכל עניין הנוגע לאותה עבירה.

 חייל עבר עבירה – השתחרר למשך שנה – וחוזר לשירות צבאי ומבקשים להעמידו לדין.

השחרור בין 2 תקופות השירות עשוי להיות קצר מאד ואפילו מסעיף שעות, תקופת השחרור קוטעת את רצף השירות וספירת הימים מתחילה מיום שירותו הנוסף.

 סעיף 6 (ג)

"על אף האמור בסעיף קטן (ב) תפקע התחולה האמורה בסעיף קטן (א) לגבי עבירה מן העבירות המנויות להלן אם לא הוגש כתב אישום עליה לבית דין צבאי תוך שנה מהיום שאדם שעבר אותה חדל, לחלוטין או לשעה, מהיות חייל:

(1) עבירה צבאית שעונשה מאסר שנתיים ומעלה;

(2) עבירה שאינה צבאית שהיא פשע וכן עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין או עבירה על סעיף 64 לפקודת התעבורה".

 הרחבת תקופת ההתיישנות למשך שנה לעבירות חמורות כגון פשע או עבירות צבאיות שהעונש בגינן הוא מאסר העולה על שנתיים.

 סעיף 11 (ב) – איש מילואים

"אדם שעבר עבירה כאמור בסעיף קטן (א) בהיותו איש מילואים, יחול עליו חוק זה בכל הנוגע לאותה עבירה אף לאחר שחדל להיות נמנה עם כוחות המילואים; אולם אם לא הוגש כתב אישום לבית דין צבאי תוך שנה מהיום שבו נעברה העבירה והיא איננה עבירה לפי סעיף 99 , יחדל חוק זה לחול עליו לגבי אותה עבירה".

 איש מילואים שעבר עבירה בהיותו בשירות החוק ממשיך לחול עליו גם לאחר השירות בעניין אותה עבירה. אולם אם לא הוגש בעניין כתב אישום תוך שנה מיום העבירה – לא יחול עליו חוק השיפוט הצבאי לעניין עבירה זו.

הוראת ההתיישנות אינה חלה על מי שהשתחרר במרמה מהשירות.

 סעיף 6 (ד) – עבירת שותפות

על אף ההגבלות האמורות בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), כאשר בוצעה עבירה בידי חיילים שותפים לדבר, כאמור בפרק ד' לחוק העונשין כל זמן שחוק זה חל על אחד מהם הוא יחול על כולם.

 בעבירה במסגרתה מעורבים שניים או יותר הקשורים זה לזה ביחסי שותפות, אפילו יצא אחד מתחולת חוק השיפוט הצבאי, די שאחד מהם כפוף לחוק הצבאי – יישפטו לפיו.

הסמכות ותחולה מהותית

תחום העניינים שבסמכות שיפוטו של בית דין צבאי  

ככלל, משתרעת סמכותו המהותית של בית דין צבאי על כל עבירה אזרחית (בעלת זיקה לשירות) או צבאית, אלא אם הורה היועץ המשפטי לממשלה על העברת הדיון לערכאה אזרחית ולעניין סייגי אע"צ.

עבירה

עבירות צבאיות מובהקות, שאין להן מקבילה בדין האזרחי, כגון העדר מהשירות. כן, עבירות שאינן בהכרח צבאיות גרידא, כי אם גם עבירות אזרחיות (שניתן להן ביטוי בחקיקה האזרחית) לכאורה בעלות זיקה כלשהי לצבא. לדוגמא : תקיפת מפקד.

לא יישפט אדם פעמיים, האחת בערכאה אזרחית והשנייה בבית דין צבאי, שכן מעשה בית דין תקף הוא בכל ערכאה.

תחולה – החייל נושא בצקלונו את חוק השיפוט הצבאי לכל מקום שימצא בו בעולם.

 עבירה צבאית  

סעיף 13 – סמכות שפיטה בעבירות צבאיות

(א)   בית דין צבאי מוסמך לדון חייל שעשה מעשה המהווה עבירה צבאית, בין שעבר אותה במדינה ובין מחוצה לה; אין הוראה זו גורעת מסמכותו של כל בית משפט אחר במדינה לשפוט את החייל על אותו מעשה אם הוא מהווה עבירה לפי דין אחר.

(ב)    מי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 2(8) לא יישפט בבית דין צבאי על עבירות אלה:

(1)   עבירה לפי סעיף 43 (1) ו-(5) ולפי סעיף 45 (1) (3) ו-(5);

(2)   עבירה לפי סעיפים 129, 99 ,98 ,96 ,95 ,71 ,67 ,65 ו- 130 ;

(3)   עבירה לפי סעיפים 127, 126 ו- 128 אלא אם נעברה העבירה במקום שבהחזקת הצבא.

(ג)     מי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 2 (8) הרי, נוסף לעבירות הצבאיות המנויות בסעיף קטן (ב), לא יישפט בבית דין צבאי בתקופה שאיננה תקופת לחימה גם על עבירות אלה:

(1)   עבירה לפי סעיפים 128,( 3) 108 ,102 ,101 ,100 ,94 ,92 ,61 ו- 132 ;     

(2)   עבירה לפי סעיף 49 , אלא אם התכוון במעשה העבירה להפגין חוסר כבוד למפקד;

(3)   עבירה לפי סעיפים 112, 111 ,109 ו- 113 אלא אם הוזמן או בא לפני בית דין צבאי לרגל עניין שהגיע לידיעתו בקשר עם עבודתו בצבא.

(ד)    שר הביטחון רשאי לקבוע בתקנות עבירות נוספות שעליהן לא ייתן את הדין מי שחוק זה חל עליו, לפי סעיף 2 (8), הכל בתנאים ובסייגים שיקבע.

 עבירות לפי חלק ב' לחוק השיפוט הצבאי – סעיף 32-134.

סמכות השיפוט קיימת גם לעניין עבירות צבאיות שבוצעו מחוץ לגבולות המדינה.

לחלקן הנרחב של העבירות מקבילה אזרחית, לפיכך אין בסמכות בית דין צבאי כדי לגרוע מסמכות כל ערכאת שיפוט אזרחית אם המעשה הנו עבירה גם לי חוק או דין אחר.

סייג לתחולה – אזרח עובד צה"ל – תחולת חוק השיפוט הצבאי מכוח סעיף 8(2) (על אע"צ) מסויגת לעבירות מסוימות, כן לא יחול עליו החוק – מהותית – בעת מלחמה.

 עבירה צבאית – האם בסמכות ייחודית של בית דין צבאי ?

ד"ר הדר צבי – סבור כי קיימת סמכות לערכאות האזרחיות שמקורה בחוק בימ"ש, לפיו "בימ"ש רשאי לדון בכל עבירה" – לרבות עבירה צבאית.

יש המתנגדים לגישת הדר – "כל עבירה" – עובדת סמכות היועץ המשפטי לממשלה למשוך דיון בעבירה שאינה צבאית מידי בית דין צבאי ולהעבירו לבימ"ש אזרחי מקימה הסדר שלילי לפיו לא מסורה בידו הסמכות לעשות כן לעניין עבירות צבאיות.

כן קיומו של סעיף 521 המתיר העברת דיון לבימ"ש האזרחי במסגרת עבירות מסוימות צבאיות (שאינן צבאיות מובהקות וקיימת להן מקבילה בדין האזרחי). רשימת עבירות זו הייתה מתייתרת אילו הייתה

סמכות הדיון סמכות מקבילה ולא סמכות ייחודית של בית דין צבאי.

 סיכום : לערכאה אזרחית אין סמכות לדון בעבירות צבאיות. מסקנה אחרת הייתה מבטלת את תוקפו של סעיף 6 (תחולת חוק השיפוט הצבאי על מי שחדל להיות חייל).

 עבירה שאינה צבאית

סעיף 14 – סמכות לשפוט חייל בעבירות שאינן צבאיות

בית דין צבאי מוסמך לדון חייל, פרט למי שחוק זה חל עליו על פי סעיף8 (2) ו-(3), שעבר בין במדינה ובין מחוצה לה עבירה כל שהיא שאיננה עבירה צבאית, אולם אם היה היועץ המשפטי לממשלה סבור שהעבירה לא נעברה במסגרת הצבא או עקב השתייכותו של הנאשם לצבא, רשאי הוא בכל עת, עד להחלטה בדבר הרשעה או זיכוי )להלן – הכרעת הדין(, לצוות כי דינו יתברר בבית משפט אחר.

 סמכות השיפוט

לבית דין צבאי מסורה הסמכות לשפוט חייל שעבר עבירה שאינה צבאית ונעברה הן בגבולות המדינה והן מחוצה לה. כאמור תחולת חוק השיפוט הצבאי מתקיימת גם שעה שהחייל אינו מצוי פיזית במסגרת הצבאית, לדוגמא : אם מצוי הוא בחופשה – עדיין כפוף לתחולת חוק השיפוט הצבאי ולסמכות השיפוט של בית דין צבאי גם לעניין עבירה שאינה צבאית.

 שינוי ערכאה

ליועץ המשפטי לממשלה מסורה הסמכות להורות על בירור הדין בערכאה אחרת אם סבור הוא כי העבירה נעברה שלא במסגרת הצבא או שלא נעברה עקב השתייכות הנאשם לצבא. סמכות זו עומדת אפילו החל הדיון בבית דין צבאי וכל עוד לא ניתנה הכרעת הדין. אם ניתנה ההכרעה הרי שזהו מעשה בית דין ואין לפתוח את הדיון בשנית בטריבונל אחר. המבחן להעברת הדיון הנו מבחן "זיקת השירות".

 ע"פ 410/85 בן שימול נ' מ"י, פ"ד מ(4) 757 

חייל בחופשה ירה טיל לאו על אוטובוס עמוס נוסעים ערבים וגרם למותם של כמה מהם. אמנם זוהי עבירה אזרחית, אולם ניתן להצביע על זיקה לשירות הצבאי המקימה את סמכות השיפוט של בית דין צבאי. היועץ המשפטי לממשלה הורה להעמידו לדין בערכאה אזרחית מהטעם שהעבירה נעברה מחוץ למסגרת הצבאית.

אין די בשימוש בנשק צבאי כדי שתתהווה הזיקה הנדרשת בין העבירה לשירות הצבאי.

 בג"צ 4461/95 בר נתן נ' היועץ המשפטי לממשלה (פרשת שדיאל)

שדיאל, קצין חי"ר הוביל את חייליו במארב בלבנון. מירי הכוח נפגע אחד החיילים ונהרג. פרקליט צבאי ראשי החליט כי אין בסיס להעמידו לדין בגין גרימת מוות ברשלנות, אולם היועץ המשפטי לממשלה בעקבות פניית ההורים השכולים הורה לפרקליט צבאי ראשי על הגשת כתב אישום כנגד הקצין לבית דין צבאי בגין ביצוע רשלני של משימה. רצונו של היועץ המשפטי לממשלה למשוך את הדיון לערכאה אזרחית נתבדתה לאור הזיקה הצבאית המובהקת בעניין.

ליועץ המשפטי לממשלה אין סמכות לכפות את דעתו על פרקליט צבאי ראשי ואין ספק כי סעיף 14 אינו מסמיכו לעשות כן.

 אזרח עובד צה"ל

סעיף 15 – סמכות לשפוט עובדים בצבא בעבירות שאינן צבאיות

בית דין צבאי מוסמך לדון אדם שחוק זה חל עליו לפי סעיף 2) 8 ו-(3)  ושעבר, בין במדינה ובין מחוצה לה, במסגרת הצבא או עקב השתייכותו לצבא, עבירה כל שהיא שאיננה עבירה צבאית, אולם רשאי היועץ המשפטי לממשלה בכל עת עד להכרעת הדין לצוות, כי דינו של האדם יתברר בבית משפט אחר.

הסדרת הסמכות המהותית, לפיה בית דין צבאי רשאי לדון אדם שחוק השיפוט הצבאי חל עליו מכוח סעיף 8(2) ו- 8(3).

לעניין השיפוט בעבירות שאינן צבאיות מוגבלת הסמכות לעבירות אזרחיות שנעברו מתוך זיקה לשירות, עקב השירות או בשליחות הצבא. לעניין עבירות צבאיות, כהגדרתן, קיימת סמכות גורפת.

 עבירות נגזרות

שותפות בין אזרח לחייל – לביצוע עבירה צבאית

ש' קדמי – סבור כי כאשר מיוחדת עבירה לבעל מעמד מיוחד (עובד ציבור, שוטר וכיו"ב) אין בכך כדי להשמיט את הקרקע מתחת לפני אחריות שותפיו האזרחים. אם א' שידל את ב' נעדר רשיון הנהיגה לנהוג יהא שותף א' לעבירה ומעמדו כמשדל לנהיגה ללא רשיון.

יש מתנגדים לגישה זו – בדוגמא יש לבימ"ש האזרחי סמכות שפיטה עקרונית לעניין אזרחים. אולם בימ"ש האזרחי אינו קונה לו סמכות לדון את מי שעומד לפניו לדין בגין ביצוע עבירה צבאית רק בשל העובדה שהיה שותף לעבירה שביצע חייל.

פרופ' פלר – במצב של שותפות חייל ואזרח לדבר עבירה יש להקפיד על יישום עקרון הצמידות הדיונית (עקרון אי החליקות – לא ניתן לחלוקה), לפיו שניים שעברו עבירה צריך שיידונו בפני אותה הערכאה ובהתאם לאותו הדין – כשהמטרה הנה כי "לא יצא חוטא נשכר". אם הגורם המרכזי בעבירה הנו חייל, הרי שיידונו השניים בפני בית דין צבאי.

 משדל/מסייע לעבירות אחרות

כלפי משדל ומסייע אין כל סנקציה שיפוטית וכך הדבר גם לגבי שאר העבירות הצבאיות. המחוקק ייחד את העבירות לחיילים ומקום שסבר כי יש לנקוט בסנקציה עונשית כלפי שותף-אזרח לעבירה צבאית – קבע הוראה ייחודית לכך. לדוגמא : חוק העונשין – סעיף 109 – שידול וסיוע לעריקה.

 קשירת קשר לביצוע עבירה צבאית

לרוב מוגדר טיב הקשר הפלילי הנדון כהסכמה של שניים או יותר לבצע עבירה. ההסכמה לבצע פירושה שכל אחד מהשניים או יותר מסכים להיות מבצע. לעניין עבירה צבאית בלבד לא מתמלא היסוד של ההסכמה, שכן לא יכול אזרח להיות מבצע של עבירה צבאית וע"כ אינו יכול להסכים לבצעה. אולם אין כל מניעה כי אזרח ייחשב כשותף לקשירת קשר לבצע עבירה שאינה צבאית.

 בארה"ב – חל כלל הזיקה לשירות עד לעניין Solloryo – חייל שפרץ לביתו שלקצין, שעה שהאחרון כתב מסמכים צבאיים חסויים. נדחתה הטענה כי ניתן להעמידו לדין בגין פגיעה בקצין שמילא תפקידו מטעמי זיקת השירות ובוטל עקרון זיקת השירות.

הפרקליט הצבאי הראשי

 הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 21.869א' – סעיף 2

פרקליט צבאי ראשי הנו היועץ המשפטי לממשלה היחיד במערכת הממשל הישראלית שתפקידו וסמכויותיו מוגדרות בחוק (חש"צ). ייחודיותו זו מלמדת כי לפרקליט צבאי ראשי, על אף היותו נתון למרות הצבא, יש לו בו בזמן מחויבות נפרדת לתפקידים שהחוק ייחד לו.

סמכותו אינה ניתנת להגבלה ע"י פקודה צבאית רגילה למרות שהוא נתון לפיקוד הצבאי. 

בניגוד לשאר היועצים המשפטים בממשל, פרקליט צבאי ראשי אינו שליחו של היועץ המשפטי לממשלה לממשלה, אינו נושא דברו ואינו כפוף לו מקצועית (ראה הרחבה בעניין יחסי פרקליט צבאי ראשי – היועץ המשפטי לממשלה בהמשך).

 מינוי פרקליט צבאי ראשי

סעיף 177 – מינוי פרקליט צבאי ראשי ופרקליטים צבאיים

(א)   שר הביטחון, על פי המלצת הרמטכ"ל, ימנה פרקליט צבאי ראשי שהוא פרקליט צבאי ובעל ניסיון משפטי של שבע שנים לפחות.

(ב)     הרמטכ"ל, על פי המלצת פרקליט צבאי ראשי, ימנה סגן לפרקליט צבאי ראשי שהוא פרקליט צבאי ובעל ניסיון משפטי של שבע שנים לפחות.

(ג)     הרמטכ"ל, על פי המלצת פרקליט צבאי ראשי, ימנה פרקליטים צבאיים שהם קצינים בעלי ניסיון משפטי של ארבע שנים לפחות.

 –          מינויו של פרקליט צבאי ראשי ע"י שר הבטחון המנוגדת לדרך מינוים הרגילה של קצינים בצה"ל , ע"י הרמטכ"ל, מהווה נדבך נוסף לאי תלותו בפיקוד העליון של צה"ל.

–          פיטורין – מכוח סעיף 14 לפקודת הפרשנות רשות המינוי המוסמכת היא המוסמכת גם להתלות את המינוי, לפיכך סמכות הפיטורין אף היא בידי שר הבטחון ולא בידי הרמטכ"ל – חיזוק מעמד פרקליט צבאי ראשי.

–          מינוי פרקליטים – עוזריו של פרקליט צבאי ראשי המשרתים בזרועות ובפיקודים השונים, יבוצע ע"י הרמטכ"ל.

 תפקידיו וסמכויותיו

סעיף 178 – סמכויות פרקליט צבאי ראשי

הפרקליט הצבאי הראשי –

(1)   הוא יועצו של הרמטכ"ל ושל שאר שלטונות הצבא בכל עניני חוק ומשפט;

(2)    מפקח על השלטת המשפט בצבא, למעט פיקוח על בתי הדין הצבאיים והנהלתם;

(3)   מפקח פיקוח משפטי על הדיון המשמעתי;

(4)    רשאי לצוות על עריכת חקירה מוקדמת בכל מקרה שלדעתו נעברה עבירה שבית דין צבאי מוסמך לדון בה;

(5)   ימלא כל תפקיד אחר המוטל עליו לפי כל דין ולפי פקודות הצבא;

בכל אלה ייעזר בפרקליטים הצבאיים, בתובע הצבאי הראשי, בסניגור הצבאי הראשי ובשאר הקצינים בעלי הכשרה משפטית.

 מהות

סמכות פרקליט צבאי ראשי הנה בגדר סמכות מנהלית שיפוטית או מעין שיפוטית, לפיכך לא ניתן לנוטלה מידיו. חל לגביו העיקרון המנהלי לפיו אין תכתיב לרשות המוסמכת (ראו פסק דין שייב) – אם נתונות בידיו סמכויות ההחלטה השיפוטיות, אל לו לרמטכ"ל או לגורמי הפיקוד העליון לנסות ולהורות לפרקליט צבאי ראשי על דרך פעולה הנראית להם.

 מקור סמכויותיו מצוי בסעיף 178 לחוק השיפוט הצבאי המונה 5 סמכויות ותפקידים שאינם ממצים את תחום עיסוקו של פרקליט צבאי ראשי בפועל :

 1.      יועצו המשפטי של הרמטכ"ל ושל שאר שלטונות הצבא והגורמים הפיקודיים

המלצתו וייעוצו מחייבים. אין סמכות לגורמי הצבא להיוועץ בכל גורם משפטי חיצוני, לא בעו"ד פרטי ולא ע"י שכירת שירותי יועץ משפטי מחוץ לפרקליטות הצבאית. הואיל והחוק מייחד לפרקליט צבאי ראשי כל סמכות החלטה וחוו"ד שנוגעת לענייני משפט בצבא, הוא למעשה "עורך הדין" של הפיקוד הצבאי והרשויות הצבאיות, ואין סמכות לגורמי הצבא להיוועץ בכל גורם משפטי חיצוני לפרקליטות הצבאית. למעט, במצב בו גורם פיקודי נקלע לסיטואציה שבה גורלו האישי עומד על כף המאזניים, בין שהוא צפוי לסנקציה עונשית ובין שהוא צפוי לפגיעה במשרתו (הדחה מהשירות), כי אז חייל או קצין בכל דרגה רשאים להיעזר בייעוצו של עו"ד פרטי. הטעם לכך נעוץ בחשש לניגוד אינטרסים של המערכת המשפטית כמקדמת את ענייניו של הקצין, מחד ומייצגת את הצבא והאינטרסים שלו מאידך.

2.      ממונה ומפקח על השלטת המשפט בצבא – פיקוח שקווי התחום שלו אינם חורגים לפיקוח על בית דין הצבאיים.

3.      הוא רשאי להורות על עריכת חקירה בנסיבות שונות

הסמכות להורות על חקירה מוקדמת – סעיף 283-298 לחוק השיפוט הצבאי

הוראה על חקירה שתיערך בידי שופט צבאי (בדומה לשיטה הקונטיננטלית – השיטה האינקוויזיטורית) – פרוצדורה זו אינה קיימת במסגרת האזרחית. שיטה זו שכיחה בעיקר במקרי אסון שלא ברורים נסיבותיו (בדומה לוועדת חקירה). מסקנות החקירה מועברות לידי פרקליט צבאי ראשי כהמלצה בכדי שזה יחליט באם לפתוח בהליכים משפטיים. הוא הדין בחקירת סיבות מוות – חס"מ (הליך זה קיים במסגרת האזרחית במקביל לסמכות היועץ המשפטי לממשלה) כאשר יש חשש שגרם המוות מקורו בעבירה, אולם לא ברור הגורם לה. לעניין החס"מ הסמכות שבידי השופט החוקר הוא להורות על

הגשת כתב אישום ופרקליט צבאי ראשי נדרש לפתוח בהליכים בהתאם.

4.      בידו הסמכות להחליט על עתיד תלונה שהוגשה.

סעיף 282 – תלונה שקיבל הפרקליט הצבאי הראשי

הגיעה לפרקליט צבאי ראשי תלונה כאמור בסעיף 279,278 או בדרך אחרת, יכול הוא לעשות כאמור בסעיף 280,281 או להורות על עריכת חקירה מוקדמת אף אם כבר נערכה בה בדיקה; אולם אם היתה זו תלונה על עבירה שדינה מוות ולא החליט לבטלה יורה על עריכת חקירה מוקדמת.

5.      בסמכותו להחליט אם לפתוח בהליכים כנגד חייל אם לאו.

סעיף 282א – הגשת כתב-אישום ללא תלונה

(א)   פרקליט צבאי ראשי או פרקליט צבאי יכול להורות לתובע צבאי להגיש כתב אישום על סמך חומר בדיקה אף אם לא צורפה לחומר הבדיקה תלונה נגד הנאשם או אם כלל לא צורפה תלונה לחומר הבדיקה.

(ב)     הפרקליט הצבאי הראשי או פרקליט צבאי יכול להורות לתובע צבאי להגיש כתב אישום על יסוד חומר בדיקה אף אם התלונה שצורפה לחומר הבדיקה מתייחסת לאשמה שונה מהאשמה שיש לה, לדעתו, בסיס בחומר הבדיקה.

פרקליט צבאי ראשי הוא בעל הסמכות בהחלטה אם להגיש כתב אישום ונקיטה באמצעים משמעתיים או אדמיניסטרטיביים, אם כי בכל הקשור בעניין האדמיניסטרטיבי, מעמד פרקליט צבאי ראשי הוא בגדר גורם ממליץ בלבד. הוא אינו יכול להורות על העברת מפקד מתפקידו או על נזיפה אדמיניסטרטיבית – אלא רק להמליץ על כך, סמכות ההחלטה הסופית היא בידי הדרג הפיקודי.

יש לתת את הדעת לעובדה כי המלצת פרקליט צבאי ראשי לרוב מתקבלת ע"י המפקדים – "המלצה מחייבת". הגורם המקבל את ההמלצה יידרש לנימוק ענייני חזק מאד אם יבחר שלא לפעול על פיה. פסיקה מבוססת של העליון קובעת כי פרקליט צבאי ראשי בהיותו הפרשן של הדין (בדומה ליועץ המשפטי לממשלה) – חוות דעתו היא מחייבת עד שלא תיפסל ע"י בימ"ש.

סמכויות נוספות

×         מינוי תובעים וסניגורים.

×         סמכות החלטה בגורלו של תיק חקירה שהנאשם בו הוא סא"ל (ההחלטה תהא גם ביחס לאחרים המעורבים בו אפילו הם הדרגות נמוכות).

יחסי בג"צ – פרקליט צבאי ראשי  

לאור מעמדו יוצא הדופן של פרקליט צבאי ראשי ושליטתו במערכת משפטית חזקה ההתייחסות בפסיקת בימ"ש העליון לשק"ד פרקליט צבאי ראשי דומה להתייחסות לשק"ד היועץ המשפטי לממשלה.

דה עקא, שגם בהתייחסות ליועץ המשפטי לממשלה חל כרסום בשיקול דעתו בשנים האחרונות ומעמדו הושווה למעמד שק"ד כלל הרשויות המנהליות.

 בג"צ 442/87 שאול נ' פרקליט צבאי ראשי 

ש' שמגר : איני רואה מקום להתערב בהחלטות פרקליט צבאי ראשי והעניין נתון לשק"ד שלו. כל עוד לא מוכח חוסר תום לב אין להצדיק התערבות זו.

 בג"צ 425/89  צופן נ' פרקליט צבאי ראשי – (פרשת יהודה מאיר)

אל"מ מאיר הורה לחייליו במהלך האינתיפאדה להכות פלשתינאים. פרקליט צבאי ראשי הורה לשחררו מהצבא בתנאים רגילים. החלטה זו הותקפה בבג"צ וזה הורה לפרקליט צבאי ראשי להעמידו לדין משמעתי.

נראה כי החלטת פרקליט צבאי ראשי נראתה בעיני בג"צ בלתי סבירה באורח קיצוני.

ש' ד.לוין – במקרים ברור כי נפל משגה שיורד לשורשו של עניין יש להתערב.

ש' קדמי – כאשר אי הסבירות היא מהותית יש מקום להתערבות. 

ש' בייסקי – יש מקום להתערבות כאשר ההחלטה משקפת עיוות היורד לשורשו של עניין.

 לא ברורה האבחנה אימתי יתערב בימ"ש העליון או בג"צ בהחלטות פרקליט צבאי ראשי, לאור קשיי האבחנה בין דרגות אי הסבירות המצוינות. נראה כי עדיף ליצור מתחם של סבירות ולבחון אם החלטת פרקליט צבאי ראשי נופלת לגדרה אם לאו.

 יחסי פרקליט צבאי ראשי – היועץ המשפטי לממשלה

 סעיף 14 – סמכות לשפוט חייל בעבירות שאינן צבאיות

בית דין צבאי מוסמך לדון חייל, פרט למי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 8(2)ו- (3), שעבר…עבירה כל שהיא שאיננה עבירה צבאית, אולם אם היה היועץ המשפטי לממשלה סבור שהעבירה לא נעברה במסגרת הצבא או עקב השתייכותו של הנאשם לצבא, רשאי הוא בכל עת, עד להחלטה בדבר הרשעה או זיכוי, לצוות כי דינו יתברר בבית משפט אחר.

 סעיף 15 – סמכות לשפוט עובדים בצבא בעבירות שאינן צבאיות

בית דין צבאי מוסמך לדון אדם שחוק זה חל עליו לפי סעיף 8(2)ו- (3) ושעבר… במסגרת הצבא או עקב השתייכותו לצבא, עבירה כל שהיא שאיננה עבירה צבאית, אולם רשאי היועץ המשפטי לממשלה בכל עת עד להכרעת הדין לצוות, כי דינו של האדם יתברר בבית משפט אחר.

 סעיף 14-15 מגדירים את סמכות התערבותו המצומצמת של היועץ המשפטי לממשלה בשפיטה הצבאית. כוחו של היועץ המשפטי לממשלה מוגבל לעניין משיכת תיקים שעניינם עבירות שאין צבאיות מידי הצבא והפנייתם לשיפוט אזרחי.

ניתן לגזור מכך כי פרקליט צבאי ראשי אינו כפוף ליועץ המשפטי לממשלה, בניגוד לקונבנציה החוקתית בישראל קובעת כי כל היועצים המשפטים של הרשויות כפופים להנחיות היועץ המשפטי לממשלה והחלטותיו.

 פרקליט צבאי ראשי – נוצרה פרקטיקה המעוגנת בהנחיה פנימית של היועץ המשפטי לממשלה (הנחייה 50.013), לפיה בתאונות קטלניות בצבא (מכל סוג), החלטת פרקליט צבאי ראשי בדבר העמדה לדין של גורם מעורב, כפופה להשגה של משפחת הקורבן או אדם מעוניין אחר – בפני היועץ המשפטי לממשלה. החליט היועץ המשפטי לממשלה שיש מקום להוסיף ולחקור בנסיבות התאונה או כי יש מקום להעמיד אדם לדין בקשר לתאונה יודיע לפרקליט צבאי ראשי את החלטתו בדבר הצעדים שראוי לנקוט בהם.

היועץ המשפטי לממשלה "מודיע" לפרקליט צבאי ראשי את החלטתו, לפיכך פרקליט צבאי ראשי מחויב למלא אחר הנחיית היועץ המשפטי לממשלה. היועץ המשפטי לממשלה ביקש ליצור לעצמו מטרייה להסתתר מאחוריה בכל הנוגע לחיכוכים בין הגורמים הצבאיים המעורבים באירוע לבין המשפחות השכולות. פרקליט צבאי ראשי מקבל כסות של אישור היועץ המשפטי לממשלה.

 בג"צ בר נתן נ' היועץ המשפטי לממשלה (פרשת שדיאל)

קצין יצא עם אנשי הצוות שלו למארב בלבנון, בשל טעות אנוש חל נתק בין החייל בר נתן ז"ל לבין שאר הכוח שלא זיהה אותו והוא נפגע מאש הכוח ונהרג. פרקליט צבאי ראשי סבר כי אין מקום להעמידו לדין בשל הנסיבות בהן התרחש האסון, ואילו היועץ המשפטי לממשלה אליו פנתה משפחת בר נתן והשיגה על ההחלטה, גרס כי יש להעמידו לדין. לפיכך הורה היועץ המשפטי לממשלה את פרקליט פצ"ן להגיש כתב אישום.

 טענתו המקדמית של הנאשם – העדר סמכות בהגשת כתב האישום – סעיף -299 300 לחוק השיפוט הצבאי יוצרים פרוצדורה שאינה קיימת במסגרת האזרחית. במישור האזרחי מגיע חומר החקירה לידי התובע המחליט על בסיסו על הגשת כתב אישום בגין אלו אישומים. במסגרת הצבאית מקבל את ההחלטה פרקליט צבאי ראשי (במקרה של מוות) או הפרקליט הפיקודי. התובע אינו רשאי לחרוג מכך. הטענה הייתה כי פרקליט צבאי ראשי לא שקל את השיקולים בעצמו וההחלטה הוכתבה לו ע"י היועץ המשפטי לממשלה – תכתיב לרשות מוסמכת.

היועץ המשפטי לממשלה גרס כי הוא הוא בעל שק"ד העליונה, שכן בהיותו מפקח על השלטת המשפט במדינה, כפופה לו הרשות הצבאית, כשם שהיא כפופה לביקורת שיפוטית אזרחית.

 בית דין צבאי צפון 265/95

קיבל את התנגדות הקצין. אלמלא הייתה הוראת הדין מפורשת כל כך הייתה משתרעת סמכות היועץ המשפטי לממשלה גם על החלטות פרקליט צבאי ראשי, אולם הדין אומר חד משמעית את הדבר ההפוך.

שק"ד היועץ המשפטי לממשלה אינו יכול להחליף את שק"ד פרקליט צבאי ראשי.  

ביקורת : התערבות היועץ המשפטי לממשלה כאמור מנוגדת לעקרון הפעולה של הרשות המוסמכת – פרקליט צבאי ראשי הנו המוסמך לקבל החלטה בעניין ולפיכך אל לו לגורם אחר לנסות ולהכתיב לו את דעתו שלו. רשאי פרקליט צבאי ראשי לקבל חוו"ד של גורם אחר אולם לא היא שתורה לו במפורש כיצד לנהוג – שק"ד הסופי חייב להיות שלו.

 בעקבות פרשה זו החליט פרקליט צבאי ראשי כי מצב ההבנות שלו עם היועץ המשפטי לממשלה בטל ואם מבקשים הורים להשיג על החלטותיו שיפנו את בקשתם לבג"צ.

 הפרקליטים הצבאיים

הפרקליט המחוזי – סעיף 179 – סמכויות פרקליט צבאי

פרקליט צבאי ימלא כל תפקיד המוטל עליו לפי כל דין ולפי פקודות הצבא, וכשהוא ממלא את תפקידו במחוז שיפוטי מסוים יהיה גם יועצו של מפקד אותו מחוז בכל עניני חוק ומשפט.

 בכל מחוז קיים פרקליט אזורי – שמשמש כ"פרקליט צבאי ראשי זוטא" באזורו.

 סמכויותיו ותפקידיו

הוא מייעץ למפקדים בענייני משפט, מורה על הגשת כתבי אישום ועל העמדתם של חיילים וקצינים לדין (למעט עם במקרה מוות או בנאשם בדרגת סא"ל – עסקינן).

הפרקליט המחוזי אינו מהווה חלק בשרשרת הפיקוד האזורית אלא מהווה שלוחו של פרקליט צבאי ראשי.

בסמכותו להורות לתובע המחוזי על הגשת כתב אישום. מי שרשאי לערער על החלטתו, לבטלה ולקבוע אחרת תחתיה הנו פרקליט צבאי ראשי. לפרקליט צבאי ראשי הסמכות לבטל כתב אישום כל עוד לא ניתנה הכרעת דין, בעוד שלפרקליט הפיקודי אין סמכות דומה.

הפרקליט הוא בעל הסמכות להורות לתובע הצבאי להגיש כתב אישום.

 תיקונו של כתב אישום מחייב את אישור פרקליט צבאי ראשי.

 בעניין אזרחי – ייוצג הצבא ע"י פרקליטות המדינה לרבות בהליכי תקיפת החלטות צבאיות במסגרת בג"צ.

התביעה הצבאית

סעיף 181 – תובעים צבאיים

(א)   הרמטכ"ל, או מי שהוסמך לכך על ידיו, ימנה, בהמלצתו של הפרקליט הצבאי הראשי, קצינים בעלי הכשרה משפטית לתפקיד תובע צבאי; את אחד מהם, שהוא בעל ניסיון משפטי של ארבע שנים לפחות, ימנה תובע צבאי ראשי.

(ב)     תובע צבאי יערוך ויגיש כתבי-אישום וכתבי ערעור לפי חוק זה, ילמד קטגוריה לפני בתי הדין הצבאיים ולפני שופטים-חוקרים וימלא כל תפקיד אחר שיוטל עליו לפי כל דין ולפי פקודות הצבא.

 תפקיד הזהה לתפקידו של התובע במערכת השיפוטית האזרחית  – הפרקליטות האזרחית הפלילית. התובע הצבאי אינו בהכרח עורך דין ודי כי יהא משפטן (עובר לתיקון 17 לא נדרש אף להיות משפטן). 

התובעים הצבאיים לרבות התצ"ר ממונים ע"י הרמטכ"ל בהמלצת פרקליט צבאי ראשי. 

 סמכויותיו של התובע

–          קביעת ערכאת הדיון בעניינו של חייל הנאשם בעבירה שאינה צבאית – ערכאה אזרחית או צבאית.

–          אם חלפה תקופת ההתיישנות במסגרת הצבאית, רשאי להורות על פתיחת הליך אזרחי כנגד הנאשם בגין העבירה האזרחית המקבילה.

–          הגשת כתב אישום על יד התובע רק בהוראת הפרקליט הצבאי. אם הוגש כתב אישום ללא הוראת הפרקליט אין זה מתפקידו של בית דין צבאי לבחון את ההליך. לכל היותר יוכל הנאשם במקרה זה לתקוף את ההליך בבג"צ בטענה של חוסר סמכות (לא יוכל לתקוף ההחלטה במסגרת משפטו). – ראה טענות הסנגוריה בענייננו של סגן שדיאל.

–          כתב האישום חייב להיחתם ע"י התובע – העדר חתימה יוביל לפסילת ההליך, אפילו יצהיר התובע כי נערך על ידו.

 התובע הצבאי הראשי – תצ"ר

הקצין העומד בראש מערכת התביעה הצבאית ותפקידו הייחודי הנו הסמכות להחליט על הגשת ערעור על פסק דין של בית דין צבאי בערכאה הראשונה (גם לר' המחוז השיפוטי מעמד בעניין הערעור).

על פסק דין בעניינו של סא"ל או פסק דין של בית הדין המיוחד סמכות הערעור הנה רק בידיו של פרקליט צבאי ראשי או בידי ראשי המחוז השיפוטי.

הסנגוריה הצבאית

סעיף 182 – סניגורים צבאיים

הרמטכ"ל, בהמלצתו של הפרקליט הצבאי הראשי, ימנה קצינים בעלי הכשרה משפטית להיות סניגורים בבתי הדין הצבאיים (להלן – סניגורים צבאיים); את אחד מהם, שהוא בעל ניסיון משפטי של שנתיים לפחות ימנה סניגור צבאי ראשי.

 סמכות מינוים של הסניגורים הצבאיים מסורה בידיו של הרמטכ"ל.

 המחלוקת לעניין מרותו של פרקליט צבאי ראשי על הסצ"ר

סעיף 178 נוקט בלשון :"בכל אלה ייעזר ב… בסניגור הצבאי הראשי ובשאר הקצינים בעלי הכשרה משפטית", וזו לראייה כי הסניגור כפוף לפרקליט צבאי ראשי.

צבי ענבר (פרקליט צבאי ראשי לשעבר) – פרקליט צבאי ראשי הנו מפקדם של אנשי התביעה והסנגוריה. וכראייה לכך : סעיף 423 מסמיך

אילו היה מפקדו של הסצ"ר הייתה מתייתרת הוראת סעיף 423. אנשי בסניגוריה אינם כפופים מקצועית לפרקליט צבאי ראשי.

 סעיף 316  – סניגור לפי בחירת הנאשם

(א) נאשם לפני בית דין צבאי רשאי לנהל את הגנתו בעצמו או –

(1)   לבקש כי ימונה לו סניגור צבאי ; ביקש כאמור, ימנה לו הסניגור הצבאי הראשי סניגור צבאי מבין הסניגורים הצבאיים, אולם החובה למנות סניגור צבאי לא תחול לגבי נאשם בבית דין צבאי לתעבורה, כאשר הדיון מתנהל שלא במעמד תובע צבאי.

(2)    לבחור לו לסניגור עורך דין שאושר לשמש סניגור לפני בתי הדין הצבאיים לפי סעיף 318 ;

(3)   לבחור לו לסניגור כל חייל שיסכים לשמש סניגורו, אולם אם היה בית הדין סבור כי הדיון לפניו עלול להביא לגילוי סודות צבאיים, לא יוכל חייל כאמור לשמש סניגור אלא באישור בית הדין.

(ב) אדם שמתנהלת לגביו בדיקה או חקירה לפי סעיף 251 , לא יהיה זכאי להיות מיוצג – בעניין הנוגע למעצרו או לבקשה הקשורה בטיפול בעניינו – אלא על ידי סניגור צבאי או על ידי עורך דין שאושר באישור בלתי מסויג לשמש סניגור לפני בתי הדין הצבאיים לפי סעיף 318 .

 חייל רשאי לנהל את הגנתו בבית דין צבאי או באחת מן הדרכים הבאות :

1.      בעצמו.

2.      לבחור לעצמו כל חייל שיסכים לשמש כסניגורו ובתנאי שהחייל קיבל את הסכמת מפקדו. אם בית דין גורס שהמשפט עלול לגרום לגילוי סודות צבאיים, לא יוכל אותו חייל לשמש כסניגור אלא אם כן התיר לו בית דין את הדבר. (בעבר היה נהוג בבימ"ש האזרחי אולם בוטל לאורו של חוק לשכת עו"ד).

3.      לבקש שימונה לו סניגור צבאי – אדם בעל הכשרה משפטית שמתמנה ע"י הרמטכ"ל בהמלצת פרקליט צבאי ראשי. הסצ"ר – אחד מביניהם מתמנה לסניגור צבאי ראשי ע"י הרמטכ"ל בהמלצת פרקליט צבאי ראשי. כך הדבר גם לגבי סניגורים פיקודיים.

4.      לבחור לעצמו עורך דין (פרטי) שאושר לשמש סניגור בפני בית דין צבאי לפי הוראת סעיף 318. ועדה שתקום מכוח סעיף 317 תבדוק כל פניה של עו"ד ותקבע לו אישור להופיע בפני בית דין צבאי ברמות שונות של סיווג בטחוני.

סעיף 14 לחוק סד"פ (נוסח משולב) מאפשר לשר הבטחון להודיע לבימ"ש בכתב כי בעניין מסוים (עניין בטחוני מסווג במיוחד) לא יהיה ייצוג פרטי רגיל בפני בימ"ש אלא אם כן הסניגור הוא בעל סמכות בלתי מוגבלת לשמש כסניגור צבאי.

סמכות הוועדה מתפרסת רק לסמכות של בית דין צבאי ולא על בימ"ש הצבאים בשטחים המוחזקים, במסגרתם רשאי כל עו"ד להופיע ללא כל אישור רשמי.  

בג"צ 221/77 פליציה לנגר נ' הוועדה לאישור סניגורים; בג"צ 139/77 פלוני נ' שר הבטחון

שתי עורכות דין נפסלו מלשמש כעו"ד בבית דין צבאי ועל כך עתרו לבג"צ. עתירתם נדחתה והחלטת הוועדה אושרה.

 סעיף 317 – ועדה לאישור סניגורים

(א)   תוקם ועדה לאישור עורכי דין שיהיו רשאים לשמש סניגורים בבתי הדין הצבאיים.

(ב)    חברי הועדה יהיו:

(1)   שופט של בית המשפט העליון שייבחר על ידי חבר שופטיו;

(2)   שני עורכי דין שתבחר לשכת עורכי הדין;

(3)    המנהל הכללי של משרד המשפטים;

(4)   הפרקליט הצבאי הראשי.

(5)    הרכב הועדה יפורסם ברשומות.

(ג)     הרכב הועדה יפורסם ברשומות.

(ד)    שופט בית המשפט העליון שנבחר כאמור בפסקה (ב)(1) יהיה יושב ראש הועדה.

(ה)   הועדה תקבע סדרי עבודתה במידה שלא נקבעו בחוק זה או בתקנות שיתקין שר המשפטים בהסכמת שר הביטחון.

 סעיף 318 – אישור הועדה

(א) אדם המוסמך לעסוק בישראל במקצוע עריכת דין רשאית הועדה לפי שיקול דעתה –

(1)   לתת לו אישור כאמור בסעיף 317 ;

(2)    לתת לו אישור מסויג ולקבוע שהאישור לא יחול על משפט הנערך בדלתיים סגורות לשם מניעת פגיעה בביטחון המדינה;

(3)    לסרב לתת לו אישור.

ראש המחוז השיפוטי

סעיף 194 –  מחוז שיפוטי

הרמטכ"ל רשאי לקבוע מזמן לזמן שחלק מכוחות הצבא, מסויג על פי חנייתו או השתייכותו או בדרך אחרת, יהיה מחוז שיפוטי לעניין חוק זה.

 סמכות קביעת המחוזות השיפוטיים מסורה בידי הרמטכ"ל.

 סעיף 195 –  ראש מחוז שיפוטי

ראש מחוז שיפוטי יהיה קצין שנתמנה לכך על ידי הרמטכ"ל. לא נתמנה קצין כאמור – יהיה ראש המחוז השיפוטי קצין שנקבע בהתאם לפקודות הצבא.

 ראש המחוז השיפוטי הנו אלוף שאינו שייך למערכת המשפטית או השיפוטית.

 מהות

יצירת נקודות השפעה של המערכת הפיקודית על ההליך השיפוטי המזוהה ככוח מרסן.

 סמכויות ראש המחוז ראה הרחבה של כל סמכות בהמשך

 סעיף 198 – מינוי שופטים צבאיים לא משפטאיים – ראה המשך דיון במסגרת פרק : בית דין צבאי

…ראש המחוז השיפוטי לגבי בית דין צבאי מחוזי של מחוזו, ימנו כל אחד בהמלצת נשיאו של אותו בית דין, מספר מספיק של חיילים שישבו בדין כשופטים צבאיים באותו בית דין…

 יצירת מאגר קצינים מאנשי המחוז מהם יבחרו שופטים הדיוטות לכהן במותב בית דין. מינוי הקצינים מותנה באישור נשיא בית דין צבאי המחוזי.

זימון בית דין – הזימון  הנו לישיבתו הראשונה בלבד של בית דין צבאי, כשהמשך הישיבות יזומנו ע"י אב בית דין.

ביטול כתבי אישום – סמכות המותנית באישורו של הפרקליט המחוזי. הפרקליט אינו מחויב לרצונו של האלוף ושק"ד עצמאי לחלוטין.

הוראת שפיטה – כאשר כבר נשפט החייל במסגרת דמ"ש. העמדה לדין אזרחית מחויבת באישור פרקליט המדינה.

פומביות הדיון – בסמכותו להורות על סגירת דלתות הדיון מטעמים של בטחון המדינה בלבד. לבית דין צבאי זכות ביטול החלטת ר' המחוז אם ביקש זאת אחד מבעלי הדין. סמכותו לעומת סמכות בית דין צבאי לסגור את דלתות הדיון מוגבלת למדי (שיקולים והצדקות).

ערעור – מוסמך להורות לתצ"ר לערער על קולת העונש או על זיכויו של הנאשם.

 אישור גזר הדין – כל פסק דין מחויב באישור הרשות המאשרת – ר' המחוז בפסק דין בית דין צבאי (למעט ערעורים). ר' המחוז רשאי להקל בחומרת העונש (סמכות שאינה מוגבלת). מרגע שהוגשה עתירה לבג"צ בעניין פוקעת זכותו של ר' המחוז כרשות מאשרת ולא נדרש אישורו לפסק דין. החלטת ר' המחוז יכול ותותקף בבג"צ בטענה של חוסר סבירות.

 הערה – ראש המחוז יכול לנצל לרעה את זכותו להקים את מאגר השופטים שאינם משפטאים ולשלב בו את מקורביו. אפילו יפסול אותם נשיא בית דין צבאי יוכל תמיד להגיש את שמם בשנית עד שיכנסו למאגר. החלטה מסוג זה יכול ותותקף בבג"צ בטענה של חוסר סבירות ואף שיקולים זרים.

שלבי ההליך המשפטי

1.      זימון בית הדין

סעיף 204  – הרשות המזמנת

…מותב של בית דין צבאי מחוזי יזומן על ידי ראש המחוז השיפוטי.

 לבית דין צבאי אין סמכות להתכנס ללא הוראת ר' המחוז השיפוטי

 סעיף 309  – זימון בית הדין

הורכב מותב בית דין צבאי, יזומן בית הדין בצו זימון חתום על ידי הרשות המזמנת או מטעמה; צו הזימון יקבע את מקום כינוסו של בית הדין ותאריך הדיון, ויחייב את כל המשתתפים במשפט שיפורטו בצו, להתייצב במקום ובזמן הקבועים בו…

 ללא זימון לא מתהווה בית הדין, לפיכך יכול ראש המחוז לעכב את הזימון האמור ככל שיחפוץ. כנגד פעולה זו לא קיים כל ריסון אלא באמצעות עתירה לבג"צ בדרישה שיורה לראש המחוז המוסמך לפעול בזריזות. בפועל, אם "נוח" לראש המחוז השיפוטי לדחות את התקיימות הליך שיפוטי מסוים עד לקידומו של הקצין העומד לדין או עד להעברתו של זה מתפקידו – מוסמך הוא לעכב את ההליך כאמור. לאחר התכנסות בית הדין לישיבה הראשונה מסורה סמכות קביעת המשך לוח הזמנים בידיו של אב בית דין (ראוי לציין כי זה האחרון אינו בהכרח נשיא בית דין, אלא קצין אחר הממונה על ידי הנשיא).

 2.      ניהול המשפט :

סעיף 324 – ניהול המשפט – פומביות משפט צבאי

בית דין צבאי ידון בפומבי; לעניין זה " בית דין צבאי" לרבות נשיא, משנהו או סגנו.

(א)   הרשות המזמנת רשאית להחליט על עריכת משפט, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם לדעתה הדבר דרוש לשם מניעת פגיעה בביטחון המדינה; ואולם, רשאי בית דין צבאי, לבקשת בעל דין, ולאחר שמיעת יתר בעלי הדין, לקבוע כי הדיון, כולו או מקצתו, יהיה בפומבי, או להרשות לאדם או לסוגי בני אדם, להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.

(ב)    בית דין רשאי לדון … בדלתיים סגורות, אם ראה צורך בכך בשל אחת מאלה:

(1)   שמירה על בטחון המדינה;

(2)   מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה;

(3)   הגנה על המוסר;

(4)   הגנה על ענינו של קטין;

(5)   הגנה על ענינו של מתלונן או של נאשם בעבירת מין;

(6)   הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית ומלהעיד בכלל;

(7)   מניעת פגיעה במשמעת הצבא, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ג)     דיון לצורך החלטה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ג), רשאי בית הדין לקיים בדלתיים סגורות.

(ד)    החליטו בית הדין או הרשות המזמנת על עריכת דיון בדלתיים סגורות, רשאים הם להרשות לאדם, או לסוגי בני אדם, להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו.

 הרשות המזמנת (ראש המחוז השיפוטי הנו גם הרשות המזמנת) רשאית לקבוע כי המשפט יתנהל בדלתיים סגורות אולם רק מהטעם של חשש לפגיעה בביטחון המדינה. ניתן לבקר החלטה זו באמצעות עתירה לבג"צ כנגד החלטת ראש המחוז – בחוק עצמו קיים ריסון לפיו רשאי בית הדין עצמו לאחר התכנסותו – להתיר פתיחת הדלתיים אפילו הן נסגרו ע"י ראש המחוז השיפוטי. בידי בית דין מסורה הסמכות להורות על דיון בדלתיים סגורות על יסוד שאר הנימוקים מכוחם ערכאה אזרחית רשאית לקיים דיון בדלתיים סגורות.

 3.      ביטול כתבי אישום:

סעיף 308 – ביטול כתב-אישום

(א)   כתב-אישום שהוגש לבית דין צבאי ניתן לביטול, כל עוד לא הוכרע הדין, על ידי ראש המחוז השיפוטי בהסכמת פרקליט צבאי, או על ידי הפרקליט הצבאי הראשי.

(ב)    היה הנאשם במעצר, ישוחרר ממעצרו עם הביטול, אם אין להחזיקו במעצר מסיבות אחרות.

 סמכות זו טעונה הסכמה של פרקליט צבאי. הפרקליטים הצבאיים אינם כפופים לראש המחוז השיפוטי אותו הם משרתים כי אם לפרקליט צבאי ראשי לפיכך זהו כלי ריסון חזק שכן ראש המחוז אינו יכול לבטל את כתב האישום ללא הסכמת הפרקליט.

ביטול כפיפות הפרקליט לאלוף מאפשרת לו לקבוע דעה עצמאית ללא תלות בגישת האלוף. בפרקטיקה קיימת השפעה בלתי פורמלית שכן הפרקליט מודע להיות ראש המחוז חבר בפורום מטכ"ל – ובעל השפעה על קידומו האישי כמו על קידום כל קצין אחר, אולם יש לתת את הדעת לעובדה כי אין מדובר בהשפעה מכוח הדין אלא בהשפעה מחוץ לדין.

 4.      הוראת שפיטה :

סעיף 171 – דין משמעתי ושפיטה

(א)   מי שנשפט על מעשה פלוני בבית דין צבאי או בכל בית משפט אחר לא יובא עליו לדין משמעתי.

(ב)    אין רואים פסק בדין משמעתי כמעשה בית דין לגבי בית דין צבאי או כל בית משפט אחר, אולם לא יובא אדם לדין לפני בית דין צבאי על מעשה שנידון עליו בדין משמעתי, אלא על פי הוראה בכתב של ראש המחוז השיפוטי שתינתן לאחר קבלת חוות דעת של פרקליט צבאי…

 ראש המחוז השיפוטי מוסמך להורות על העמדתו לדין של חייל בבית דין צבאי אף על פי שהחייל נשפט בעבר בגין המעשה האמור בדין משמעתי. אם עסקינן בעבירה לא צבאית יישפט ע"י מפקדיו בדין משמעתי, אולם עובדת התקיפה התגלתה ומבקש הפרקליט להעמידו לדין, חרף הדין המשמעתי – יקבע הפרקליט כי הדמ"ש אינו בגדר ענישה ויש להענישו בגין תקיפה. לשם כך נדרשת הוראה מטעמו ראש המחוז השיפוטי. אם נבקש להעמידו לדין בפני ערכאה אזרחית בגין האשמה מתחייבת החלטה של פרקליט המדינה שאינו כפוף לא להנחיית ראש המחוז השיפוטי. ראש המחוז מחויב לקבל עובר להחלטתו את חוו"ד של הפרקליט.

 5.      ערעור על פסק דין בית דין צבאי :

סעיף 424 – ערעור מצד התביעה

(א)   התובע הצבאי הראשי, או תובע צבאי שהוסמך לכך על ידיו, רשאי לערער לפני בית הדין הצבאי לערעורים על כל פסק-דין של בית דין צבאי של ערכאה ראשונה.

(ב)     התובע הצבאי הראשי חייב לערער אם הורה על כך …ראש המחוזי השיפוטי לגבי בית-דין צבאי מחוזי….

 מסמיך את ראש המחוז השיפוטי להורות לתובע הצבאי הראשי לערער על פסק דין של בית דין צבאי.

זוהי סמכות שאין לה אח ורע במסגרת האזרחית (גורם מחוץ למערכת המשפטית אינו יכול לעקוף ערעור). לתצ"ר מסורה סמכות עצמאית לשלול הנחיית ערעור.

סמכות ראש המחוז השיפוטי היא סמכות להורות על זיכוי בדין או על קולת העונש אך אינו יכול לערער על חומרת העונש [להורות להקלה]. אין בידו שליטה על זכויות הערעור של הנאשם עצמו.

 6.      אישור גזר דין :

סעיף 441 – אישור גזר דין

(א)   לעניין חוק זה, פסק דין חלוט הוא פסק דין שעברה עליו התקופה להגשת ערעור ולא הוגש ערעור, אם הוגש הערעור – פסק דין שניתן בערעור. זכות הערעור לפי סעיף 350 אינה מונעת את חילוטו של פסק דין. 

(א1) על אף האמור בסעיף קטן )א( יהא פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים חלוט –

(1)   בתום התקופה להגשת בקשת רשות לערער – אם לא הוגשה בקשה כזו ;

(2)    הוגשה בקשת רשות לערער ונדחתה – ביום שבו נדחתה ;

(3)    ניתנה רשות לערער – בתום התקופה להגשת ערעור אם הערעור לא הוגש.

(א2) כל עוד פסק הדין של בית הדין הצבאי לערעורים אינו חלוט, רשאי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים להורות על דחיית ביצוע גזר הדין.

(ב) כל גזר דין של פסק דין חלוט של בית דין צבאי – יובא בפני הרשות המאשרת. הוראה זו לא תחול על גזר דין של פסק דין של בית המשפט העליון בערעור לפי סעיף 440 ט.

(ג) הרשות המאשרת היא –

(1)   לגבי כל גזר דין המטיל עונש מוות – שר הביטחון;

(2)    לגבי גזר דין של בית הדין הצבאי לערעורים ושל בית דין צבאי מיוחד, שאינו מטיל עונש מוות – הרמטכ"ל;

(3)   לגבי גזר דין של בית דין צבאי ימי ובית דין שדה- ראש המחוז השיפוטי שלפיקודו נתון מי שהרכיב את בית הדין;

(4)   לגבי כל גזר דין אחר – ראש המחוז השיפוטי של אותו בית דין.

 פסק דין מרשיע של ערכאה צבאית המחייב ענישה טעון אישור של ראש המחוז השיפוטי.

הסמכות המאשרת של גז"ד ערכאת הערעור הנה הרמטכ"ל. 

 מהות האישור – ללא אישורה של הרשות המאשרת אין למעשה גזר דין ולא ניתן מבחינה עקרונית לבצע את גזר הדין (אם כי גזר דין של מעצר יתחילו את ביצועו עובר לקבלת האישור)  – רכיבים אחרים של גזר הדין לא ניתנים לביצוע ללא אישור. אם עונש כולל מאסר על תנאי והתנאי האמור מופר, יוגש כתב אישום חדש. אם בית דין מרשיע את החייל ומבקש להפעיל את המאסר המותנה ובעשותו כן מגלה כי העונש הקודם לא אושר – לא יוכל להפעיל את המאסר המותנה.

 הקלה בעונש – בנוסף קובע החוק במסגרת ההוראה כי אגב אישור גזר הדין רשאית הרשות המאשרת להקל בעונש. ההקלה יכולה להיות מקסימלית. לאמור: הרשות לא רשאית למחוק את העונש אך יכולה להפוך מאסר עולם להתרעה (עונש נמוך ביותר) או לקנס. 

 סעיף 442  – סמכויות הרשות המאשרת –

(א)   רשות מאשרת שהובא לפניה גזר דין, תאשר את גזר הדין או תקל בעונש, אף אם העונש, כולו או מקצתו, הוטל על תנאי.

(ב)    הטיל בית דין עונש מאסר או מחבוש, רשאית הרשות המאשרת להחליפו, כולו או חלקו, בעונש ע"ת.

(ג)     רשות מאשרת המחליטה לפי סעיף זה, בניגוד לחוות דעתו של פרקליט צבאי ראשי או פרקליט צבאי, תנמק את

      החלטתה בכתב.

 זכות ערעור – ניתן לערער על פסק דין עד 15 יום מרגע הינתנו וכל עוד תקופה זו לא חלפה לא יבוצע פסק דין שכן לא ברור רצון הנאשם לערער. ראוי לציין כי ניתן לערער לעליון גם לגבי גזר דין של בית דין צבאי לערעורים – סעיף 440ט'. פסק דין של בימ"ש עליון אינו טעון אישור הסמכות הצבאית.

 פרשת צאלים ב' – הוגשה עתירה בדרישה לחייב את התובע הצבאי לערער על קולת גזר דין. בג"צ לא היה מחויב להיעתר אולם למרות הודאתו בקולת גזר הדין קבע כי החלטת התובע הצבאי לערער לא חורגת ממתחם הסבירות.

 ערכאות הדיון

(א)   בית דין צבאי – ערכאה ראשונה.

(ב)    בית דין צבאי לערעורים:  גזר הדין טעון אישור הרמטכ"ל.

(ג)     בימ"ש העליון : ערעור ברשות. אם מתקבל הערעור – אין צורך באישור צבאי.

 בקשת חנינה – לחייל מסורה הזכות לפנות לנשיא המדינה בבקשת חנינה. הבקשה מוגשת כאשר נוצרות נסיבות חדשות, או כאשר החייל מוכיח את חרטתו למעשיו. עתירה לבג"צ בעניין זה אינה יעילה שכן בג"צ יימנע מהחלפת שק"ד הגוף החונן בשק"ד. פרקליט צבאי ראשי מחווה דעתו על הבקשה והרמטכ"ל מגבש את המלצתו לנשיא.

 סעיף 509 – סמכות הוועדה לעיון בעונש

הוועדה מורכבת משופט צבאי משפטן, אדם בעל ניסיון בסוגיות סוציאליות חברתיות (בעל ניסיון בתחום הטיפול באסיר) המתמנה מטעם שר הביטחון וקצין סא"ל ומעלה המתמנה ע"י הרמטכ"ל. לוועדה סמכות לעיין בעונשי מאסר ולצמצמם עד כדי מחצית. כאשר מדובר בחולניות כרונית על המשמעויות האזרחיות שלה או כאשר יש מצב חירום או מלחמה – רשאית הועדה להחליף את העונש כולו אפילו במאסר מותנה.   בפרשת דותן – הופעלה הועדה לעיון בעונש.

קיימת תפיסה לפיה אין לראות בועדה זו דומה במשמעותה לועדת השחרורים הפועלת בשירות בתי הסוהר שבסמכותה לנכות שליש מעונשו של אסיר או לשחררו מטעמים של חולניות מתמדת. יש הסבורים כי במהותה היא שונה שכן היא חלק ממערכת הענישה של הצבא.

הוועדה דומה במהותה לוועדת השחרור. רוב חברי הוועדה נשלטים במידה מסוימת על ידי המערכת הפיקודית (אחד ממונה על ידי שר הביטחון והשני על ידי הרמטכ"ל שיכולים להחליף נציגיהם בוועדה כרצונם וכך להשפיע על העונשים).

בית הדין הצבאי – מוסד השפיטה הצבאית

 מהותו ותפקידו של בית הדין הצבאי – תפיסות מושגיות

1.      התפיסה המשמעתית – תפקיד מערכת השפיטה הצבאית הנו סיוע לדרג הפיקודי בהשלטת משמעת. בית דין אינו חלק מהרשות השופטת אלא חלק מהרשות המבצעת.

כמעט אבד הקלח על גישה זו, אולם עדיין נותרו שרידיה בדרג הפיקוד הבכיר של צה"ל.

2.      הגישה המאזנת – בית דין הם מערכת שיפוטית שתכליתה לפסוק בעניינים של הפרט על פי האינטרסים שלו ולהגן על זכויותיו. הגישה מכירה בקיומם של אינטרסים ייחודים במערכת הצבאית שעשויים לגבור באיזון שיבוצע על אינטרסים פרטניים וזכויות הפרט, לשם כך נדרשת לגיטימציה שתסמיך את המערכת הפיקודית הצבאית להתערב בהליך השיפוטי בצבא בכדי להבטיח אינטרסים אלה. זוהי הגישה הרווחת במדינות המערב והמאפיינת את חוק השיפוט הצבאי.

ניתן לחשוב על נסיבות בהן מוצדק כי הדרג הפיקודי יכוון את הפסיקה הצבאית לכיוונים מסוימים.

3.      ההשקפה השיפוטית – מהות מערכת השפיטה הצבאית הנה שפיטה – מערכת שיפוטית (לא מאזנת) – החייל לא נבדל מאזרח בהתנהגות המפרה נורמות. זכותו, וזו מהותה של השיטה החוקתית שלנו, שכאשר הוא מפר דין הוא יועמד לדין בפני גורם שיפוטי ולא גורם שיפוטי למראית עין אשר כוח חיצוני כלשהו המסתתר מאחורי פרגוד מתערב בפסיקתו. לשפיטה שתי מטרות:

א.      הכרעה בסכסוך בין החייל לצבא – תפקיד השופט.

ב.       אגב הכרעה בסכסוך – קביעת נורמות, מתן עומק לנורמות בדרך של פרשנות וחקיקה שיפוטית של נורמות. יציקת תוכן ע"י הרשות השופטת בנורמות הנקבעות בראשיתן על ידי המחוקק – קביעת התרשלותו של מפקד או כישלונו במשימה, אימתי ציות לפקודה מהווה הגנה המשחררת מאחריות. הפרובלמטיקה האמורה הנה חלק מהגדרת תפקיד המערכת השיפוטית היוצקת תוכן בנורמות.

אם זו התפיסה הנכונה אין שום סיבה להעניק בידי המערכת האזרחית כוח או סמכות התערבות בשפיטה הצבאית, למעט לעניין סמכות הנשיא לחנינה.

הקושי – אם התפיסה הנה כי מערכת השפיטה הצבאית הנה בית משפט אזי מדוע יש לקיים את המערכת הזו כלל ? ניתן להעמיד את החיילים העבריינים לדין בפני מערכת שיפוטית. תזה זו קיבלה ביטוי ממשי בארצות הקונטיננט האירופאי (צרפת, שוודיה, יפן, דנמרק ונורבגיה) אשר בחלקן קיים צבא מצומצם אולם מערכות השפיטה הצבאיות בוטלו לאחר מלחמת העולם השניה, פרט למקרי חירום של זמן מלחמה שכן אז מוקמים בתי דין "אד הוק".

האמריקאים לעגו לכך בטענה כי במצב אמת של מלחמה, המערכת לא תתפקד.

חרף גישתו (בית הדין הצבאי כבית משפט) קיימת הצדקה להפריד בין המערכות במישור אדמיניסטרטיבי ולקיים את המערכת הצבאית כנפרדת, שכן תוכן הנורמות הצבאיות הוא, במידה לא מבוטלת, שונה מתוכן הנורמות האזרחיות גם אם מדובר באותן נורמות ממש. השירות בצבא בחלקו כפוי, זאת ועוד הדין הצבאי אינו מתמצה רק באיסורים אלא לעתים גם בהוראות "עשה", המחייבות שפיטה פנים צבאי ולא על ידי מערכת שיפוטית חיצונית.

 אין צורך בפיקוח או תרומה של מערכת אזרחית לדין הצבאי אולם אל לה לשפיטה הצבאית להיות מנותקת לחלוטין מהמסגרת האזרחית. השפעות האינטראקציה עם המדינה הן רבות: חקיקה אזרחית משפיעה על הצבא וכן פיקוח העל מצד בג"צ ובימ"ש העליון על שפיטה  צבאית.

 מהות

האם בית דין צבאי הנו טריבונל משפטי ?

חוק יסוד הצבא השפיטה מגדיר את מערכת בימ"ש בסעיף 1 אולם נמנע מלהזכיר את בית דין הצבאי. חוק יסוד הצבא קובע כי מסעיף גופים ישמשו גופי שפיטה כגון ביד"ר, לפיכך נסיק שבית דין צבאי כלול אף הוא במסגרת גופים אלו.

 עדיין נוכל לנסות ולאפיין את בית דין צבאי כטריבונל שיפוטי לאור אמות המידה של טריבונל משפטי מקובל –

1.      עצמאות שיפוטית מהותית

סעיף 2 לחוק יסוד הצבא : השפיטה, לפיו אין על השופט מרות זולת מרות הדין בלבד. אי תלותו האישית של השופט באה לידי ביטוי בדרכי מינויו לכהונתו, קביעות הכהונה ומשכה (הליך פיטורין חריג ומורכב) והבטחת משכורת וקידום בלתי תלויים. כן, חסינות מפני תביעה אזרחית או פלילית בגין פעולותיו

המשפטיות.

סעיף 184 – אי תלות של שופטים

בענייני שפיטה – אין על שופט צבאי מרות זולת מרותו של הדין ואין הוא נתון למרות כל שהיא של מפקדיו.

 העצמאות המהותית חלה גם על השופטים הצבאים שאינם משפטאים.

סעיף 185 – כשירות

(א) קצין הנמנה עם הכוחות הסדירים של הצבא כשיר להתמנות שופט צבאי-משפטאי כמפורט להלן אם הוא בעל ניסיון משפטי של מספר שנים כמצויין לצדו:

(1)   נשיא בית דין צבאי לערעורים, המשנה לנשיא ושופט צבאי-משפטאי של בית הדין האמור – שבע שנים ;

(2)    נשיא בית דין צבאי מחוזי או מיוחד, סגן נשיא ושופט צבאי-משפטאי של בית דין כאמור – חמש שנים ;

(3)   שופט צבאי-משפטאי של בית דין צבאי לתעבורה – שלוש שנים.

(ב)    חייל הנמנה עם כוחות המילואים של הצבא ונתמנה שופט על פי חוק בתי המשפט, או על פי חוק בית דין לעבודה… כשיר להתמנות שופט צבאי-משפטאי של בית דין צבאי ולשבת בדין שעה שהוא בשירות מילואים, אם הוא בעל ניסיון משפטי כאמור בסעיף קטן (א); ואולם חייל כאמור לא יתמנה לנשיא בית דין צבאי לערעורים, למשנהו, לנשיא בית דין צבאי מחוזי או מיוחד או לסגן נשיא.

(ג)     שופטים צבאיים-משפטאים של בית דין צבאי לערעורים יתמנו על פי הוראות סעיף 186, ובלבד שועדת הבחירה לא תבחר קצין שלא כיהן קודם לכן כשופט צבאי-משפטאי, אלא לאחר ששוכנעה שעסק בצבא בעיסוק משפטי העושה אותו מתאים לתפקיד זה.

(ד)     על אף האמור בסעיף קטן (א)(1), רשאית ועדת הבחירה לפי סעיף 186, אם ראתה שאין בקרב הכוחות הסדירים של הצבא קצין בעל ניסיון משפטי המתאים לתפקיד נשיא בית דין צבאי לערעורים, להציע – ברוב של ששה מבין חבריה – כי יתמנה לתפקיד קצין מתאים שהוא בעל הכשרה משפטית.

 השופט המשפטאי  

קצין שנמנה על הכוחות הסדירים חייב בניסיון משפטי מסוים שנע מ – 7 שנים לנשיא בית דין צבאי לערעורים ועד ל – 5 שנים לשופטי הערכאה הראשונה (למעט בתעבורה).

 מינוי – סעיף 186

(א)   נשיא בית דין צבאי לערעורים ושאר השופטים הצבאיים-המשפטאים יתמנו בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים צבאיים-משפטאים…

(ב)    שופט צבאי-משפטאי הנמנה עם כוחות המילואים של הצבא, כאמור בסעיף 185 (ב) יתמנה בידי נשיא המדינה, לפי הצעת שר הביטחון ושר המשפטים כאחד, לשופט צבאי-משפטאי…

 סעיף 187 – ועדת הבחירה

(א) ועדת הבחירה תהיה של תשעה חברים שהם :

שר הביטחון, והוא יהיה יושב ראש הועדה ;שר המשפטים ;נשיא בית המשפט העליון ;שופט בית המשפט העליון שיבחר חבר שופטיו ;נציג לשכת עורכי הדין שתבחר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין; הרמטכ"ל ;ראש אגף כוח אדם במטה הכללי של הצבא ;נשיא בית הדין הצבאי לערעורים ; שופט צבאי-משפטאי של בית הדין הצבאי לערעורים שיקבע נשיאו.

 (ד) החלטת ועדת הבחירה בדבר מינויו של שופט צבאי-משפטאי תתקבל ברוב קולות חבריה שהשתתפו בהצבעה.

 השופט המשפטאי נבחר ע"י הועדה לבחירת שופטים צבאיים, ועדה שמתכונתה דומה לזו של הועדה האזרחית המקבילה. שיטת הבחירה אך היא דומה במהותה למתכונתה האזרחית והנבחרים מובאים בפני נשיא המדינה לקבלת המינוי.

מינוי נשיאי הערכאות מבוצע ע"י הרמטכ"ל, למעט המשנה לנשיא בית דין צבאי לערעורים שמינויו בידיו של שר הבטחון. נשיא בית דין צבאי לערעורים אף מתמנה ע"י הועדה.

 משך הכהונה – תקופות קצובות בנות 5 שנים בערכאה הראשונה ו – 7 שנים בערכאת הערעור. בתום התקופה ניתן להאריך את הכהונה עד הגיע השופט לגיל 55 – גיל פרישתו. נשיא בית דין צבאי אינו מוגבל בגיל פרישה אך משך הכהונה שלו מוגבל ל- 10 שנים בלבד.

עם בחירתו של שופט לכהונה ראשונה הוא יידרש למוד בניסיון במשך שנתיים ורק אז תכריע הוועדה אם לאשר את מינויו כמינוי קבע.

 שופט משפטאי במילואים – שופט בערכאה אזרחית בגיל שיורת מילואים מועבר באופן אוטומטי למאגר השופטים הצבאיים וזאת כל עוד מבקש הצבא את שירותיו. מינויו מבוצע ע"י נשיא המדינה. בעת הפסקת כהונתו כשופט אזרחי מופסקת אוטומטית כהונתו הצבאית.

 מותב – סעיף 202 – הכללת שופט צבאי ושופט צבאי-משפטאי

 נשיא בית דין צבאי מחוזי או מיוחד המרכיב מותב בית דין יכלול בו שופט צבאי אחד לפחות ושופט צבאי-משפטאי אחד לפחות.

 נשיא בית דין צבאי מיוחד או המחוזי יכלול במותב שייקבע לדיון, שופט אחד צבאי לפחות ושופט אחד משפטאי לפחות. בית דין צבאי לערעורים אינו מחויב בהוראה דומה וייתכן כי המותב יכלול שופטים משפטאים בלבד.

מהות – החייל נשפט לא רק ע"י "המורם מעם" כי אם גם ע"י חיילים כמותו, חבריו לנשק המכירים את חיי המחנה ותנאי הצבא.

 בג"צ 142/74 כץ נ' נשיא בית דין צבאי לערעורים – עובר לסעיף 202

נשיא בית דין צבאי לערעורים קבע מותב של שופטים משפטאים בלבד. כץ עתר לבג"צ בטענה כי החלטת הנשיא מנוגדת לתכלית החקיקתית לפיה יש לשלב גם שופט הדיוט.

בג"צ (שמגר): ניתן ללמוד מנוסחו של החוק ומעבודות ההכנה שבדברי הכנסת כי שיתוף אנשי צבא שאינם משפטאים דרוש בעיקרו מסיבות חינוכיות לשם הדגשת האחריות המשותפת של כל המשרתים במסגרת הצבאית לגבי המתרחש בה.

דברי ההצעה – ייחודו של בית דין צבאי נעוץ בעבודה כי את החייל שופטים גם חברים לנשק המכירים מקרוב את חיי הצבא ותנאיהם המיוחדים. השתתפות השופט ההדיוט תורמת בקביעת רמת ההתנהגות הראויה בצבא.

בעקבות פסק דין זה, שונה החוק ונחקק סעיף 202.

 יש לבטל את מוסד השופט ההדיוט ולנהל את המשפט הצבאי בפניו של שופט מקצועי בלבד (כפי שנעשה בעניין היעדרות מהשירות – סעיף 203 יידון בפני שופט מקצועי בלבד למעט אם הוגשה בקשה אחרת).

גישה זו מחייבת מינוי שופטים משפטאים שהם בעברם אנשי צבא או שעברו הכשרה צבאית. בכל מקרה יש לשלב שופטים אזרחיים במסגרת שירותם הצבאית בכדי להותיר במערכת השיפוט הצבאית את הצביון המשפטי של הדין הישראלי.

יש להותיר בידי רשות משפטית מסוימת (פרקליט צבאי ראשי או פרקליט מחוזי) את הסמכות לשלב קצינים צבאיים כשופט הדיוט במשפטים שמתעוררת במסגרתם סוגיה ברומו של עולם.

 הכרעת הדין – מבוצעת עפ"י רוב דעות, כשלכל שופט קול אחד שווה. בפסק דין אין פירוט בעלי הדעות וכל השופטים חתומים כאחד על ההחלטה. (מגן על שופט הצד שקידומו עשוי להיות מושפע מהחלטתו).

 סיכום תלות השופטים

משפטאי – תלות מצומצמת לאור הביטחונות הקבועים, אולם יש לתת את הדעת כי בסופו של דבר עסקינן בקצין צבא שתלוי במערכת הפיקודית ובפרט לעניין קידומו האישי. הקצין מחויב לקחת חלק בכנסים צבאים, לספוג הערות והארות מצד הדרג הפיקודי שאינו בהכרח מסכים להחלטותיו – כל אלו עשויים להוביל להזדהות יתר של הקצין עם המערכת.

שאינו משפטאי – תלות חזקה במערכת החיצונית. קצין צבא שקידומו בידי המערכת הפיקודית שלא בהכרח תקבל את החלטתו השיפוטית (סביר כי הפגיעה בו תעשה בעקיפין). השופט ההדיוט שוהה בחברת הדרג הפיקודי כל עת שירותו – "חיי המחנה".

 פסילת שופט – חוק השיפוט הצבאי מאפשר את פסילתו של השופט כאשר :

–          משוא פנים – עניין הלוי נ' בית דין צבאי לערעורים – בעוד ששופט אזרחי יפסול עצמו מנימוקים של משוא פנים רק כאשר יצביעו על חשש ממשי למושא פנים, יפסל השופט הצבאי כאשר יתעורר חשש או חשד למשוא פנים (נובע מנוכחותו של שופט הדיוט שעשוי להיות מוטה ביתר קלות משופט משפטאי).

–          קרבה משפחתית או קרבה ענייני.

–          היכרות עם הנאשם.

–           היה סניגורו או תובעו בעבר.

2.      קביעות המוסד השיפוטי

סעיף לחוק יסוד הצבא השפיטה, לפיו אין להקים בימ"ש לעניין מיוחד.

סעיף 183  -בתי הדין הצבאיים –

אלה בתי הדין הצבאיים לעניין חוק זה:

(1)   בתי הדין של ערכאה ראשונה:

(א)   בית דין צבאי מחוזי.

(ב)     בית דין צבאי ימי.

(ג)      בית דין צבאי מיוחד.

(ד)     בית דין שדה.

(ה)   בית דין צבאי לתעבורה.

(2)   בית הדין הצבאי לערעורים.

 מסדיר  סוגי בית דין כערכאה ראשונה וכן ערכאת ערעור.

  •   ערכאה ראשונה :

–          בית דין צבאי מחוזי – בית דין הפעיל ביותר. ממוקם לרוב בכל מחוז שיפוטי (לעתים בית דין צבאי מאחד יותר ממחוז אחד).

–          בית דין מיוחד – שפיטת קצינים מדרגת סא"ל וצפונה או בעבירות שדינן מוות. ראוי לציין כי די שאחד מנאשמי העניין יעמוד בדרישות האמורות בכדי ששאר הנאשמים המעורבים יידונו בפני בית דין המיוחד.

–          בית דין שדה – אינו פעיל למעט בשעת מלחמה.

–          בית דין ימי – ע"ג אוניות חוק יסוד הצבא – אינו פעיל.

–          בית דין לתעבורה – מסופח לכל בית דין מחוזי – פעיל מאד.

  • ערכאה שנייה :

      –    בית דין הצבאי לערעורים – יכולת ערעור בזכות לשני הצדדים בכל הערכאות הראשונות.

3.      פומביות השפיטה

בימ"ש אינו עורך צדק בחשכה. עליו לחשוף את דיוניו והחלטותיו לכל (סממן הדמוקרטיה). הדיון בדלתיים סגורות הנו לעולם החריג לכלל.

ככלל, מתקיימים הדיונים בדלתיים פתוחות, כאשר העילות לסגירתן זהות במהותן לעילות האזרחיות. הרשות המזמנת רשאית להורות על סגירת הדלתות מטעמים של ביטחון המדינה (ועילה זו בלבד) – החלטה זו עשויה לשמש בסיס לעתירה לבג"צ.

4.      השופט הטבעי

אדם יופנה להתדיינות בפני שופט שנבחר לדיון באקראי. השיטה הישראלית לא קבעה הוראה דומה ובפרקטיקה נשיאי בימ"ש קובעים שיטת בחירת שופטים אקראית לכאורה).

עיקרון זה נעדר בדין הצבאי. נשיא הערכאה קובע את המותבים ביודעין.

5.      מעמד פסק הדין

חובת ביצוע פסק דין מוטלת על הרשות המבצעת, שאינה רשאית לסרב לעשות כן או לחוקק חוק שיבטל את תוקף פסק דין בדיעבד אלא רק פרוספקטיבית. מעשה עשוי – מעשה בית דין אין לחזור ולדון בעובדות לאחר שהתקבלה ההחלטה בעניין וניתן פסק דין.

6.      ביקורת שיפוטית  בהיררכיה משפטית

מתן אפשרות ערעור על החלטת פסק דין. ערעור ראשון בזכות וערעור שני ברשות. מדרג היררכי בין הערכאות.

בית דין צבאי לערעורים –

סעיף 413  – זכות ערעור לנידון

מי שהורשע על ידי בית דין צבאי של ערכאה ראשונה רשאי לערער על פסק הדין לפני בית דין צבאי לערעורים.

סעיף 414 – ערעור על עונש בלבד

מערער רשאי להגביל את ערעורו למידת העונש בלבד, בין בכתב הערעור ובין בכל שלב של הדיון בערעור.

 סעיף  415 – החלטות הניתנות לערעור

אלה ההחלטות הניתנות לערעור כאילו היו פסק-דין:

(1)   החלטה לפי סעיפים 380 , ו- 386  (ביטול כתב אישום ע"י בית דין בשל רצון להגישו מחדש על יסוד אישום אחר; נאשם שאינו מסוגל לעמוד בדין – מחלת נפש)

(2)   החלטה לפי סעיף 353 (קבלת טענה טרומית או דחייתה) אם החליט בית-הדין לבטל את כתב האישום או הצהיר שכתב ההרכב בטל;

(3)   כל החלטה אחרת המסיימת את הדיון בערכאה ראשונה;

(4)   כל הוראה על פי סעיף 403 (הוראות בגזר הדין)

 סעיף 436 – פסק של בית הדין הצבאי לערעורים בערעור על פסק דין

בית דין צבאי לערעורים הדן בערעור על פסק דין, מוסמך לפסוק אחד הפסקים האלה:

(1) לגבי כל ערעור –

(א)   לדחות את הערעור;

(ב)    לבטל את ההרשעה ולזכות את הנאשם;

(ג)     להקל בעונש;

(ד)     להחמיר בעונש;

(ה)   לשנות את פסק הדין שמערערים עליו, או לבטלו וליתן אחר במקומו, או לבטלו ולהחזיר את המשפט לדיון מחדש בבית דין מחוזי או מיוחד או בבית דין צבאי לתעבורה, הכל לפי העניין, עם הוראה בדבר החזקת הנאשם במעצר שדינה כפקודת מעצר אם היה הדבר דרוש, ועם כל הוראה אחרת שבית הדין הצבאי לערעורים יראה צורך בה, לרבות הוראה כי בדיון החדש לא ישתתף שופט צבאי שהשתתף במתן פסק הדין שבוטל.

(2) לגבי ערעורו של נאשם – להרשיע את הנאשם בעבירה שהיא שונה מן העבירה שבה הורשע אגב שינוי העונש שהוטל על הנאשם או ללא שינויו, ובלבד שההרשעה נובעת מתוך העדויות שנגבו במשפט, ואין עונשה של אותה עבירה חמור משל העבירה שבה הורשע בפסק הדין;

(3) לגבי ערעורו של תובע – לבטל את הזיכוי, להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש, או להרשיע את הנאשם בעבירה שהיא שונה מן העבירה שבה הורשע, ובלבד שההרשעה נובעת מתוך העדויות שנגבו במשפט, ואין עונשה של אותה עבירה חמור משל העבירה שבה הואשם בכתב-האישום.

 ערעור לבימ"ש העליון

סעיף 441  – אישור גזר דין

(1) לעניין חוק זה, פסק דין חלוט הוא פסק דין שעברה עליו התקופה להגשת ערעור ולא הוגש ערעור, ואם הוגש הערעור -פסק דין שניתן בערעור…

(ב) כל גזר דין של פסק דין חלוט של בית דין צבאי – יובא בפני הרשות המאשרת. הוראה זו לא תחול על גזר דין של פסק דין של בית המשפט העליון בערעור לפי סעיף 440 ט.

 סעיף 442 – סמכויות הרשות המאשרת

(א) רשות מאשרת שהובא לפניה גזר דין, תאשר את גזר הדין או תקל בעונש, אף אם העונש, כולו או מקצתו, הוטל על תנאי.

(א1) רשות מאשרת שהובא לפניה גזר-הדין אשר בו כלולה החלטה בדבר חיוב בפיצויים, רשאית לבטל את החיוב או להקטין את שיעורם;

(ב) הטיל בית דין עונש מאסר או מחבוש, רשאית הרשות המאשרת להחליפו, כולו או חלקו, בעונש על תנאי.

(ג) רשות מאשרת המחליטה לפי סעיף זה, בניגוד לחוות דעתו של פרקליט צבאי ראשי או פרקליט צבאי, תנמק את החלטתה בכתב.

 סעיף 443 – נוהג הרשות המאשרת

(א)   שר הביטחון והרמטכ"ל חייבים, לפני החלטתם לפי סעיף 442, לעיין בחוות דעתו של פרקליט צבאי ראשי.

(ב)    כל רשות מאשרת אחרת חייבת, לפני החלטתה כאמור, לעיין בחוות דעתו של פרקליט צבאי.

 סעיף 444  – אישור בטל

בית דין לערעורים שדן בהתאם לחלק זה בערעור על פסק דין חלוט. רואים את האישור לגזר הדין, אם ניתן לפני כן, כבטל.

7.      סדרי דין וכללי ראיות

פעולה על בסיס פרוצדורה המסדירה את זכות הייצוג של הנאשם, נוכחות בעלי הדין (בפרט במישור הפלילי) ודרכי החקירה. ישנם טריבונלים שאינם כפופים לדיני הראיות וקובעים הסדר אחר.

 ציות לפקודה

סעיף 1 לחוק השיפוט הצבאי – הגדרות

מפקד

"מפקד" לגבי כל מי שחוק זה חל עליו – הגבוה ממנו בדרגה, לרבות מי שלפי פקודות הצבא או לפי הנוהג בצבא רשאי לתת לו פקודה אף אם איננו גבוה ממנו בדרגה;

 2 סוגי מפקדים

א.      הגבוה בדרגה – פיקוד היררכי .

ב.       הסמכות הפיקודית הפוטנציאלית – המפקד שלפי פקודות הצבא מוסמך להורות ולפקוד אפילו דרגתו נמוכה מדרגת מקבלי הפקודה (דוגמא : סמח"ט סא"ל המופקד על המג"דים בחטיבה שאף הם סא"לים).

המפקד הגבוה בדרגה יכול להיות בו בזמן גם המפקד במישור הפונקציונלי. 

 ריבוי מפקדים בעניין מסוים

בכל נקודה יש קודקוד אחד בלבד ובפרט במערכת הצבאית המורכבת מצינורות פיקודיים מובהקים.

דוגמא : שני מח"טים יוצאים עם פקודיהם לסיור משותף במהלכו עולה הרכב על מוקש ונהרגים פקודיו של מח"ט א'. שני המח"טים מועמדים לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. טוען מח"ט שאינו נושא באחריות שכן ההרוגים אינם פקודיו.

האלוף וילנאי: כל אחד מהמפקדים הנו אחראי לפקודיו בלבד.

פיקוד משותף אינו ייתכן. קיימת חלוקת תחומי אחריות ונדרשת הכרעת יחיד בעת הצורך.

בית דין צבאי לערעורים : מפקדים משותפים שהאחד שותף לאחריותו של האחר.

פרופ' קרמניצר – תזה חריגה שלא ניתן לוותר עליה.

פקודה

הגדרה – הדין נעדר הגדרה מדויקת וברורה. 

הצעה : כל דיבור או הבל פה שיוצא מפי המפקד כלפי הפקוד, שאי ביצועו יכול להוות בסיס להטלת סנקציה כלפי החייל שנמנע מלבצע. אם לא יצא דיבור מפי המפקד המחייב ביצוע – אזי אין פקודה, שכן לא ניתן בגין המחדל או ההימנעות מלעשות דבר להטיל סנקציה.

 דוגמא : חיילים הדליקו נר בתוך אוהל צבאי. מפקדם עבר במקום ראה אותם אולם לא פצה את פיו. האהל עלה באש. טענו החיילים להגנתם כי פעלו עפ"י פקודת המפקד שראה את האש ולא הורה להם לכבותה. בית דין צבאי : לא יצא מפי המפקד כל פקודה מפורשת לפיכך לא פעלו החיילים לפי פקודה.

 אי הציות לפקודה או אי קיומה מקנה בסיס להטלת סנקציה לפי חוק השיפוט הצבאי כנגד המסרב. בנסיבות בהן פועל אדם בניגוד לביטוי או הוראה של המפקד – בחינת הניגוד וביטוי המפקד כהוראה מחיבת תספק מענה לשאלת הסנקציה. סנקציה תינקט כאשר מופרת פקודה.

מעגל שוטה ! האם האירוע או הביטוי הנם בגדר פקודה ?

 איתור ביטוי כפקודה ייעשה עפ"י מבחן השכל הישר והאינטואיציה המשפטית.

קיים קושי במבחן זה, שכן מאיזו נקודת מבט נבחן את העניין – מנק' מבטו של החייל או המפקד, או שמא המשפטאי האזרח ?

דוגמא: מפקד הורה לחייליו "להשלים" את חוסרי הציוד ביחידתו באמצעות גניבה מבסיס אחר. החייל הזוטר אינו מטיל ספק בחובת הציות שלו לפקודה אפילו היא נראית בלתי חוקית, אם בכלל ניתן להגדירה  כפקודה. בית דין צבאי קבע כי אכן מדובר בפקודה.

 סעיף 122 – סירוב לקיים פקודה

חייל שבמזיד לא קיים פקודה שניתנה לו מאת מפקד תוך מילוי תפקידו או שסירב לקיימה בין בדיבור ובין בהתנהגות, דינו – מאסר שלוש שנים; עבר את העבירה תוך פעולה קרבית של יחידתו, דינו -מאסר חמש עשרה שנה.

 סעיף 123 – אי-קיום פקודה

חייל שלא קיים פקודה שניתנה לו מאת מפקד, דינו – מאסר שנתיים; עבר את העבירה תוך פעולה קרבית של יחידתו, דינו – מאסר עשר שנים.

 סעיף 124 – התרשלות

חייל שקיים ברשלנות פקודה או הוראה שניתנה לו, או שהתרשל במילוי תפקידו בצבא, דינו – מאסר שנה; מפקד יחידה או חייל בדרגת סמל ומעלה שעבר עבירה כאמור, דינו – מאסר שנתיים.

פקודה בלתי חוקית

אדם שמוטלת עליו פקודה בלתי חוקית בעליל פוגע בשלטון החוק עם הציות לפקודה. מאידך, העיקרון עליו מבוסס הצבא הנו עיקרון של ציות – "הצבא נשען על הפקודה".

 בישראל – נעשה ניסיון להגיע לעמק השווה בעניין הדילמה בין קיום שלטון החוק מחד, ושמירת צביון הצבא ומהותו מאידך. ככללי – מוטלת חובה לציית, שאם לא כן יועמד לדין בגין אי הציות ולא תעמוד לחייל הטענה כי הפקודה אינה חוקית היינו, מודעותו לאי חוקיות הפקודה אינה רלוונטית.

 החריג – פקודה זדונית ובלתי חוקית באופן בולט לעין מבחינה מוסרית. החייל הרציונלי חייב להבחין בין פקודה זו לבין פקודה בלתי חוקית. ההיגיון הרציונלי אמור לכוון את החייל לקביעות נכונות של גבולות הפקודות הניתנות לביצוע.

 סעיף 125 – אין חובה לקיים פקודה בלתי חוקית

לא ישא חייל באחריות פלילית לפי הסעיפים 123, 122 ו- 124 אם ברור וגלוי שהפקודה שניתנה לו היא לא חוקית.

 "ברור וגלוי" – בעליל.

צידוק  – סעיף 34 יג' – חוק העונשין

לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה באחד מאלה:

(1)   הוא היה חייב או מוסמך, לפי דין, לעשותו;

(2)   עשהו על-פי צו של רשות מוסמכת שהיה חייב לפי דין לציית לה, זולת אם הצו הוא בעליל שלא בדין…

 פרשת המצילים

העמדתם לדין של מצילים בסרבו במסגרת שביתת מצילים לציית להוראת הממונים לסיים את שביתתם ולהשגיח על החופים.

בימ"ש העליון (שמגר) : בהתבסס על עיקרון חובת הציות למסגרת ההיררכית קובע כי כל עוד הפקודה אינה בלתי חוקית בעליל חובה לציית

 חובת הציות חלה רק על חיילים. כאשר באזרחים עסקינן יש לאחרונים הגנה מאחריות פלילית כאשר הם פועלים במסגרת הפקודה החוקית או הבלתי חוקית. לא מוטלת עליהם חובת ציות לפקודה בלתי חוקית בעליל.

 סייג מאחריות פלילית – צידוק – אדם לא יישא באחריות למעשה פלילי, אם :

(1)   היה חייב או מוסמך לפי דין לעשות את המעשה.

      או :

(2)   עשה את המעשה עפ"י צו של רשות מוסמכת שהוא חייב לציית לה לפי הדין לציית לה.

החריג : צו בלתי חוקי בעליל – הגנת הצידוק לא תעמוד למי שציית לצו שהוא בעליל לא בדין.

 פסק דין אנקונינה

הצבא החליט לחסום צומת מסוים במטרה להקל על הצבא לאתר מבצעי פיגוע חבלני. אנקונינה הוצב בצומת ובתדריך נאמר לו ע"י מפקדו ש"אין יוצא ואין בא בצומת וכל המסרב לציית להוראות הצבא, לפרוץ את המחסום הצבאי או להתחמק – רשאי החייל לנקוט בנוהל מעצר חשוד. אנקונינה שסבר כי רכב מנסה להתחמק מהמחסום ירה באוויר כנדרש 3 יריות ולאחר שהרכב לא עצר ירה לעברו והרג את הנהג. בדיעבד התברר כי הנהג הנו אזרח ישראלי תמים.

בית דין צבאי המחוזי : הרשיע את אנקונינה.

בית דין צבאי לערעורים: החייל קיבל תדריך לפיו נמסר בידו שק"ד ליישם את סמכות מעצר החשודים שהוענקה לו רק כאשר קיים חשש כי המתפרץ לצומת קשור לגורם עוין.

דעת מיעוט: לאנקונינה הוקנתה סמכות עפ"י דין ובמסגרתה הוא פעל. הדין הסמיכו לפתוח באש בסיטואציה הדומה לנסיבות האירוע ובהעדר דרישה בדין לזיקה לפח"ע, אל תישלל סמכות החייל בהכנסה רטרואקטיבית של זיקה נדרשת כאמור.

בימ"ש העליון: מאמץ את דעת המיעוט ומזכה את אנקונינה.

 האבחנה בין הדין הצבאי (חוק השיפוט הצבאי) לדין האזרחי (חוק העונשין)

סירוב לציותפקודה חוקיתפקודה בלתי חוקיתפקודה בלתי חוקית בעליל
אזרח      סירוב יוביל לסנקציהסירוב לא יוביל לסנקציהסירוב לא יוביל לסנקציה
חייל      סירוב יוביל לסנקציהסירוב יוביל לסנקציה – ציות יזכה להגנה חוקיתסירוב לא יוביל לסנקציה ציות לא יזכה להגנה חוקית

 פסק דין כפר קאסם

המפקד הצבאי מטיל עוצר על כפרי המשולש ומועברת פקודה למפקדים כי יש לירות במי שמפר את העוצר. הפקודה ניתנה אפילו ידעו המפקדים כי סביר שתושבי הכפר השבים מעבודתם בישראל כלל אינם יודעים על עובדת הטלת העוצר. מרבית המפ"ים סירבו לציית לפקודה כלשונה, אולם המ"פ האמון על כפר קאסם מורה לחייליו לציית לפקודה. התוצאה – עשרות הרוגים.

החיילים שביצעו את ההוראה טענו להגנתם כי מילאו פקודה, שלא נראתה בעיניהם כחריגה לאור נסיבות התקופה – הלחימה.

מבחן "הדגל השחור" – מבחן העל מותי – פקודה שמתנוסס מעליה "דגל שחור" האוסר על ביצועה. "פקודה שמקוממת את העין ודוקרת את הלב…" – מבחן אי מוסריות חד משמעית, בולטת ונוקבת של הפקודה, שלא יעלה על הדעת לציית לה.

פסק דין גבעתי

בתקופת האינתיפאדה הוטלו פקודות המורות על נקיטת אלימות יתר ואמצעים פיזיים קשים כנגד מתפרעים פלשתיניים.

בית דין צבאי שדן בחוקיות הפקודות מזווית מבטם של החיילים טען כי היטשטשה האבחנה לפי מבחן הדגל השחור בין עבירה בלתי חוקית לבין עבירה בלתי חוקית.

ביקורת : מתנגד לאמירה – סבור כי מבחן הדגל השחור הנו המבחן היעיל ביותר.

הקושי : אדם שמוטלת עליו פקודה בלתי חוקית בעליל פוגע בשלטון החוק עם הציות לפקודה. מאידך, העיקרון עליו מבוסס הצבא הנו עיקרון של ציות – "הצבא נשען על הפקודה".

 אלטרנטיבות למבחני האבחנה בין פקודות

1.      פרופ' פלר – לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם עשהו עפ"י צו של רשות מוסמכת שהוא חייב לציית לה, אלא אם כן הוא מצווה לעבור במילוי הצו – עבירה פלילית.

מחד חובת הציות מעניקה הגנה, אלא אם כן ברור וגלוי לחייל שהפקודה אינה חוקית (ללא צורך באמודן של מידתיות אי החוקיות) – מודעות החייל מחייבת אותו לסרב לציית. אפילו החייל האמור אינו מודע אולם חייל מן היישוב צריך היה להבין כי מדובר בפקודה בלתי חוקית – תימנע ממנו ההגנה.

הקושי : פלר אינו עורך אבחנה מידתית בין פקודה בלתי חוקית לבין פקודה בלתי חוקית בעליל, אלא מסתפק באבחנה דיכוטומית בין פקודה חוקית לבלתי חוקית.

2.      פרופ' אסא כשר וד"ר רון שפירא – הציות לפקודה נחוץ אולם אם הפקודה איננה חוקית הציות לה יהא מוגן בהתקיים 3 תנאים :

א.      הפקוד עשה כמיטב יכולתו להתריע בפני נותן הצו כי הפקודה אינה חוקית, שקיים חשד כי אינה חוקית או שהנסיבות הן כאלה שהוא אינו יכול להתריע בפני מפקדו.

ב.       אדם מן היישוב השרוי בנסיבות בהן מצוי הפקוד, צריך היה לחשוש כי קיימות עובדות שאינן ידועות לו, אך ידועות למפקד שנתן את הפקודה.

ג.        אם אכן הנסיבות העובדתיות הלא ידועות מתקיימות הן תהפוכנה את הצו לחוקי.

לא די במודעות החייל לאי חוקיות הפקודה, אלא ייתכן מצב בו אין ידיעה או שקיים שישנן נסיבות המצדיקות את הפקודה.

אם סבר החייל כי הנסיבות הניצבות בבסיס הפקודה הבלתי חוקית מצדיקות את הציות ושגה בהערכה זו, בעוד שחייל מן היישוב היה מבין כראוי את משמעות הנסיבות – הרי שההגנה לא תעמוד לו.

מבחן זה אינו ריאלי ואינו מתאים לחייל הפשוט, שכן כרוך שחשיבה מורכבת יתר על המידה. עבור החייל הזוטר יש להרכיב מבחן פשוט ובהיר שבחינת הפקודה על פיו, מהירה ונוחה, כדוגמת מבחן הדגל השחור.

3.      פרופ' עדי פרוש – לועג למבחנים המצוינים – סבור כי המבחן המוסרי אינו בהכרח המבחן המוצלח והמתאים, שכן תיתכנה פעולות שאינן מוסריות אולם הן חוקיות. כן ייתכנו מצבים שאינם חוקיים ואינם מוסריים ובכל זאת יזכה מבצעם להגנה חוקית.

אחריות מפקדים

בהתרחש אירוע חמור ביחידה צבאית ימוצה הדין גם עם העומד בראש המדרג הפיקודי ולא רק עם הדרג הנמוך המעורב ישירות באירוע.

המפקד הנו אבי האחריות לכל המתרחש בתחומי סמכותו הלגיטימית ולפיכך אירוע חמור בתחום זה כורך אותו באירוע אפילו אין לו נגיעה בעניין גופה.

 אחריות המפקד נבחנת במישור הפלילי ובמישור האדמיניסטרטיבי. אולם ההתמקדות תהא במישור הפלילי הנובע ממחדלו של המפקד.

 חובת הזהירות של המפקד

גבולות האחריות והחובה

בית דין צבאי לערעורים – בכל מקום בו מתקיימת פעילות במסגרת צבאית וכתוצאה מהפעילות צפויה באורח סביר סכנה לשלומם של אחרים (חיילים) – חב המפקד חובה לנקוט בצעדים סבירים ע"מ למנוע \את הסכנה האמורה.

 בחינת הגדרת המונח מפקד מצביעה על תחולת קביעת בית דין צבאי על כל סוגי המפקדים.

היסודות הנדרשים –

–          פעילות במסגרת צבאית.

–          יחסי מפקד – פקוד.

–          מצב של סכנה לבריאות או לחייו של החייל.

 בפועל, דרישות אלו אינן קבועות וקשיחות – יש ותורחבנה ויש שתצומצמנה – בהתאם לנסיבות.

 "במסגרת פעילות צבאית" – אם יצאו החיילים את המסגרת הצבאית וביצעו פעולה שסיכנה אותם בנוכחות מפקדם – לא יישא המפקד בתוצאות.

 יש לצמצם את תחולת האחריות על המפקד הפונקציונלי – אם הפקודות שוללות את אחריות המפקד הפונק' אזי אין לחייבו לשאת באחריות לתוצאות. פקודות צה"ל – יישאו באחריות מפקדים שני דרגים לכל היותר מהדרג המתאמן, למעט אם מדובר באימון מיוחד עליו אמון מפקד בכיר במיוחד – דוגמא: שאלת אחריותו של האלוף עמירם לוין בפרשת צאלים ב'. יש להרחיב בשאלת המסגרת הצבאית, ולהטיל אחריות גם מחוצה לה.

 יחסי מפקד – פקוד מקימים מערכת יחסים הכרוכה בחובת זהירות מושגית – אדם אינו אחראי לנזק שנגרם לרעהו אלא אם חב כלפיו חובת זהירות. מקורות החובה האפשריים :

–          חובת זהירות שנוצרה מכוח מעשה.

–          חובת זהירות שנוצרה מהוראה בדין (בחקיקה או בפסיקה).

הפסיקה הצבאית יצרה חובת זהירות של מפקד כלפי פקודו ותחמה אותה במסגרת מסוימת. לפיה, חובת הזהירות תחול בכל מקום שבו קיימת באופן סביר תוך פעילות במסגרת צבאית סכנה לשלומם של חיילים (לבריאותם או לחייהם), שכן אז יהא חייב המפקד בנקיטת צעדים סבירים שתכליתם מניעת הסכנה.

דוגמאות:

  • קצין במחנה צבאי שראה לנגד עיניו חייל זוטר ממנו שאינו פקודו מהלך עם נפל של מרגמה – בית דין צבאי : הקצין נושא באחריות, שכן מדובר בפעולה במסגרת צבאית וביחסי מפקד – פקוד (אפילו אינו מפקדו הישיר).
  • בנוכחות חייל בכיר מהם טבלו בים חיילים בנופש שעה שהתנוסס דגל שחור, אחד מהם טבע. בית דין צבאי : הצורך בפעולה במסגרת מצבאית אינו מתקיים, לפיכך לא יישא באחריות.

 די בתיחום יחסי מפקד – פקוד ברמת הפיקוד הפונקציונלית ואין להטיל את האחריות על המפקד הפורמלי (הגבוה בדרגה). יחד עם זאת יש להחיל את האחריות גם מחוץ למסגרת הצבאית.

 הקושי : יש להקפיד על קיומה של זיקה פונקציונלית, לדוגמא : קבוצת חיילים ומפקדם מתכנסים במסגרת חופשת בביתו של אחד החיילים. אחד החיילים משתעשע ברימון שמתפוצץ בידיו וגורם לנזקים. הפסיקה הפורמלית הייתה מבטלת את אחריותו של המפקד, שכן הפעילות איננה במסגרת צבאית.

תוצאה זו אינה ראויה וע"כ יש להרחיב את האחריות גם מחוץ למסגרת הצבאית.

 גבולות האחריות – זוויות המבט השונות:

×         אנכית – מדרג היררכי –

ככל שמפקד עולה במדרג ההיררכי מתרחבת מוטת השליטה שלו ואחריותו המשפטית הולכת ומצטמצמת, שכן אין ביכולתו לשלוט ולפקח על כל אירוע ואירוע.

המפקד נתון לבדיקה ולביקורת אולם אחריותו מסתיימת מרחק לא רב ממעמדו, שכן אין צורך לבחון את אחריות אחרון המפקדים ודי שיבדוק את פעולות הכפופים לו במישרין (למעט בעניינים מערכתיים).

 נראה כי האחריות תיקטע עפ"י השכל הישר שעה שאיש הצבא עצמו יטען כי התנהגות זו או אחרת אינה מעניינו של המח"ט או המג"ד או הרמטכ"ל. קווי הגבול משתנים לאור הנסיבות ומהות הפעילות. יש לשים את הגבול באופן שלא תינתן חסינות מלאה למפקדים מפני אחריות.

פרשת ליל הגילשונים

חדירת מחבל לבסיס צבאי ורציחת חיילים לאחר שהש.ג. נטש עמדתו וברח. הש.ג. ומפקדים רבים הועמדו לדין, אולם ככל שעלה מפקד במדרג ההיררכי כך פחתה אחריותו ובהתאם הוקל עונשו.

 ×         אופקית – מבחני הצפיות

המפקד נדרש לבחון את המתרחש ביחידה לפי יכולת הצפיות הסבירה.

יגאל אלון ז"ל – המפקד הנו אבי האחריות על כל המתרחש בתחומי הסמכויות הלגיטימיות שלו – לפיכך, מוטלת עליו אחריות מוחלטת על המתרחש ביחידתו.

יש לבחון היכן נציב את גבול האחריות, היינו מהו מרחק צפיות המפקד ביחס לפקודה שנתן לחייליו – אם תוצאת פקודה שנתן אינה בגדר מתחם התוצאות שחזה – האם יש להטיל אחריות ?

פסק דין סגן קלי (ארה"ב)

העמדתו לדין בגין רצח של מ"מ שרצח את כל תושביו של כפר ויאטנמי. טען להגנתו כי המ"פ הורה "להכות בכפר חזק כך שכאשר יחצו אותו לא יישאר ואטקונג אחד חי…". אין ספק כי המ"פ לא צפה תוצאה כדוגמת הנדונה באירוע אולם כך נתפסה הוראתו בעיני פקודיו.

בית דין צבאי – אמות המידה לבחינת אחריותו של מפקד :

–          ככלל, אחראי המפקד לביצוע ראוי של פקודתו.

–          מכוח האחריות האמורה צריך המפקד להיות ער למשמעות הפקודות ולבחון באופן שוטף קיומן של נסיבות המצריכות את שינוי הפקודה. אין ליחס למפקד אחריות למעשים פליליים שביצעו חייליו כשהם מחוץ למעגל האפקטיבי של שליטתו.

 לפי מבחן זה יש לבדוק :

–          האם הייתה למפקד ידיעה בפועל על המתרחש בכפר ?

–          האם הייתה לו ידיעה בכוח על מה שיכול להתבצע בידי פקודיו כתוצאה מפקודתו (יכול הבנתם ופרשנותם את הפקודה).

–          מבחן ה – Actual & Constructive Knowledge.

 המבחן המוצע מכיל בתוכו יסודות של מבחני הצפיות – מבחן אובייקטיבי על בסיס של דמות מפקד סביר ודרך פעולתו. נבחן האם המפקד הנדון נוקט בדרכים בהן מפקד סביר היה נוקט ע"מ לשקול את הוראותיו, פיקוח על הביצוע ושינוין לאור הנסיבות המשתנות.

אין ספק כי לא מוצע מבחן של אחריות אבסולוטית וכל מצב נבחן לגופו ולנסיבותיו.

כן – רמת הציפיות מהמפקד תלך ותרד ככל שהסיטואציה תהא מסוכנת יותר.

 ריבוי מפקדים

בכל נקודה מוגדרת יש קודקוד אחד בלבד. במסגרת הצבאית קיימים צינורות פיקודיים מוגדרים וברורים.

לא תיתכן אחריות משותפת של מפקדים.

בית דין צבאי לערעורים – שני מפקדים שותפים שהאחד שותף לאחריות חברו.

פרופ' קרמניצר – אחריותם של שניים הנה תזה שלמרות חריגותה לא ניתן לוותר עליה.

 כשל מערכתי – ייתכן כי מפקד בכיר יימצא אחראי באירוע למרות מוטת השליטה הרחבה, שכן הכשל שהוביל להתרחשות מקורו בכשל מערכתי וכמפקד האחראי על המערך כולו הוא נושא באחריות (דוגמת מסקנות ועדת החקירה בעניין הרצח במערת המכפלה וועדת החקירה בעניין רצח רבין ז"ל).

בגידה

    43.   חייל שעשה אחת מאלה:

        (1)   באופן מחפיר, מסר לאויב מקום שהגנתו הופקדה בידו או נטשו נוכח האויב;

        (2)   ביודעין, סייע לאויב בנשק, בציוד, באספקה או בכיוצא באלה;

        (3)   ביודעין, נתן מחסה לאויב שאינו שבוי או חיפה עליו או עשה מעשה אחר כדי למנוע את לקיחתו בשבי;

        (4)   בהיותו בשבי האויב, שירת מרצונו בכוחות המזויינים של האויב או מרצונו סייע בידם;

        (5)   ביודעין, נתן אות כניעה לאויב או עזב את המערכה;

        (6)   ביודעין, בא בדברים עם האויב;

        (7)   ביודעין, מסר לאויב או בשביל האויב כתב סתרים, סיסמה, סימן היכר, או ידיעות על מספרם של כוחות הצבא, עמדותיהם, מקום הימצאם, אספקתם או מתקניהם, או על הכנות או על פקודות בנוגע לפעולותיהם או לתנועותיהם, או כל פרט אחר בעל חשיבות ביחס לצבא;

        (8)   מתוך כוונה לעזור לאויב או לסכן פעולה צבאית נגד האויב או פעולות כוחות מזויינים הפועלים נגד האויב בשיתוף עם הצבא, עשה מעשה העשוי להביא לתוצאה האמורה בפיסקה זו –

    דינו – מוות, אולם לא יטיל בית דין צבאי עונש מוות אלא אם נעברה העבירה בתקופת לחימה.

עזרה לאויב

    44.   חייל שעשה ביודעין מעשה העשוי לעזור לאויב או לסכן פעולה צבאית נגד האויב או פעולות כוחות מזויינים הפועלים נגד האויב בשיתוף עם הצבא, דינו – מאסר עשר שנים.

התנהגות מחפירה בקשר לפעולות צבאיות

    45.   חייל שעשה אחת מאלה:

        (1)   נטש באופן מחפיר מקום שהגנתו הופקדה בידו;

        (2)   עשה מעשה שתכליתו לאלץ או להניע אדם שיטוש באופן מחפיר מקום שהגנתו הופקדה בידי אותו אדם או שימסור באופן מחפיר את המקום לאויב;

        (3)   באופן מחפיר מסר את נשקו לאויב או זנחו נוכח האויב, או שנהג נוכח האויב באופן מחפיר אחר;

        (4)   בא בדברים עם האויב או מסר לו ידיעות או נתן לו אות כניעה, ולא היתה לו סמכות לעשות אלה;

        (5)   עזב באופן מחפיר את המערכה שלא בפקודת מפקדו;

        (6)   מסר עצמו מרצונו לשבי האויב, או עשה מעשה אחר בכוונה ליפול בשבי האויב, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה.

מרידה

     46.    (א)   חייל שהשתתף במרידה או עורר מרידה או קשר קשר עם אדם לעורר מרידה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה; ואם נעברה העבירה בזמן לחימה או תוך כדי שימוש בנשק או איום בו, דינו – מאסר עולם.

    (ב)   "מרידה" לענין חוק זה, היא כאשר שלושה חיילים או יותר עושים אחת מאלה –

        (1)   תוך כדי אי ציות בצוותא לפקודות הם תופסים בנשק או משתמשים בנשק שברשותם, או משתמשים באמצעי כפיה כלפי מפקד;

        (2)   מסרבים בצוותא למלא פקודה בזמן פעולה צבאית או פקודה הנוגעת לפעולה כזאת.

מתן יד למרידה

    47.    (א)   חייל שעשה אחת מאלה:

        (1)   עשה מעשה שתכליתו להניע חייל להצטרף למרידה;

        (2)   בהיותו נוכח בשעת מרידה של פקודיו או כשנודע לו על מרידה כזו או על קשר למרידה כזו, לא עשה כמיטב יכלתו כדי לסכלה,

    דינו – מאסר עשר שנים.

    (ב)   חייל שעשה אחת מאלה:

        (1)   בהיותו נוכח בשעת מרידה לא עשה כמיטב יכלתו כדי לסכלה או לסייע בסיכולה;

        (2)   משנודע לו על מרידה או על קשר למרידה לא הודיע על כך מיד למפקד,

    דינו – מאסר שלוש שנים.

מרי

    48.   חייל שעשה מעשה בניגוד למשטר או למשמעת או לסדר הטוב בצבא, והתכוון במעשה זה לעורר או להפגין התנגדות או מחאה נגד הוראה המחייבת בצבא או נגד דין כל שהוא, וכן חייל שנתן יד למעשה כזה, דינו – מאסר שלוש שנים.

הפגנה הפוגעת במשמעת

    49.   חייל שעשה מעשה בניגוד למשטר או למשמעת או לסדר הטוב בצבא, והתכוון במעשה זה להפגין חוסר כבוד למפקד או הזדהות עם דרישה, תרעומת או טענה של חייל אחר, וכן חייל שנתן יד למעשה כזה, דינו – מאסר שנתיים.

הסתה למרי

    50.   חייל אשר ביודעין גרם או ניסה לגרום לכך ששלושה חיילים או יותר יעברו על סעיף 48 או 49 דינו – מאסר שבע שנים.

זריעת בהלה או יאוש בין חיילים

    51.   חייל אשר בשעת פעולה של הצבא או לפני פעולה כזו עשה מעשה או הפיץ ידיעה – בין נכונה ובין בלתי נכונה – ויש בהם כדי לעורר בקרב חיילים בהלה או יאוש העלולים לפגוע בהצלחת אותה פעולה, דינו – מאסר שבע שנים.

זריעת בהלה או יאוש

    52.   חייל אשר עשה מעשה או הפיץ ידיעה – בין נכונה ובין בלתי נכונה – בענין הקשור בבטחון המדינה, ויש בהם כדי לעורר בקרב חיילים בהלה או יאוש, דינו – מאסר שלוש שנים.

תעמולה הפוגעת במשטר הצבאי או במשמעת הצבא

    53.   חייל אשר הכין, החזיק לשם הפצה, פירסם או הפיץ, בכתב או בצורה אחרת, חומר תעמולה שהבאתו לידיעת חייל עלולה להשפיע בדרך הפוגעת במשטר הצבאי או המערערת את המשמעת בצבא, או אשר עשה בין חיילים תעמולה בעל-פה העלולה להשפיע בדרך האמורה, דינו – מאסר שלוש שנים.

תעמולה הפוגעת בסדר הטוב בצבא

    54.   חייל אשר הכין, החזיק לשם הפצה, פירסם או הפיץ, בכתב או בצורה אחרת, חומר תעמולה, שהבאתו לידיעת חייל עלולה להשפיע בדרך הפוגעת בסדר הטוב בצבא, או אשר עשה בין חיילים תעמולה בעל-פה העלולה להשפיע בדרך הפוגעת בסדר הטוב בצבא, דינו – מאסר שנה.

חזקת כוונה להפיץ

    55.   חייל שנמצא ברשותו יותר מטופס אחד של חומר תעמולה כאמור בסעיפים 53 ו-54, רואים אותו כאילו החזיקם לשם הפצה כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

עבירות בקשר לשבי

    56.   חייל שנפל בשבי האויב מחמת חוסר זהירות מתאימה, אי ציות לפקודות או הזנחת תפקידו, או שלא חזר מן השבי לשירות הצבא כשהיה בידו לחזור, דינו – מאסר שבע שנים.

גילוי ידיעות 

    57.   חייל אשר גילה או מסר ללא רשות אחד הדברים האלה:

        (1)   כתב סתרים, סיסמה, סימן היכר, או ידיעות על מספרם של כוחות הצבא, עמדותיהם, מקום הימצאם, אספקתם או מתקניהם, או על הכנות, או על פקודות בנוגע לפעולותיהם או לתנועותיהם;

        (2)   פרט חשוב בנוגע לתפקידו, שירותו או מקום שירותו בצבא, או לתפקידו, שירותו או מקום שירותו של חייל אחר בצבא, או כל פרט חשוב ביחס לצבא, שלפי פקודות הצבא או הנוהג הצבאי אין למסרו אלא למי שמוסמך לקבלו,

    בין שהידיעה נכונה ובין שאיננה נכונה, דינו – מאסר חמש שנים.

נטישת משמרת

    58.    (א)   חייל שנטש את משמרתו, דינו – מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה נוכח האויב, דינו – מאסר שבע שנים.

    (ב)   זקיף שעזב את משמרתו לפני שהוחלף כדין, או שבניגוד לפקודות הצבא או להוראות התנהג על משמרתו באופן שמנע ממנו למלא את התפקיד שלמענו הועמד כזקיף, דינו – מאסר חמש שנים; ואם נעברה העבירה נוכח האויב, דינו – מאסר עשר שנים.

אלימות כלפי מפקד

    59.   חייל שהיכה מפקד או השתמש כלפיו באלימות, דינו – מאסר שנתיים; עשה את המעשה שעה שהמפקד שימש בתפקידו, דינו – מאסר חמש שנים.

אלימות כלפי ממלאי תפקיד

    60.   חייל שהיכה זקיף, שוטר צבאי בקשר לתפקידו של השוטר או כשהשוטר בתפקיד, או חייל שהופקד על שמירת אדם, רכוש או מקום, או השתמש כלפיהם באלימות, דינו – מאסר חמש שנים.

אלימות כלפי חייל

    61.   חייל שהיכה חייל אחר או השתמש כלפיו באלימות, דינו מאסר שנה.

איום ועלבונות כלפי מפקד

    62.   חייל שאיים על מפקד או העליבו, או עשה מעשה אחר הפוגע בכבודו או במעמדו כמפקד, דינו – מאסר שנה; עשה את המעשה שעה שהמפקד שימש בתפקידו, דינו – מאסר שלוש שנים.

איום על ממלאי תפקיד

    63.   חייל שאיים באלימות על זקיף, על שוטר צבאי בקשר לתפקידו של השוטר או כשהשוטר בתפקיד, או על חייל שהופקד על שמירת אדם, רכוש או מקום, דינו – מאסר שלוש שנים.

התנגדות לפעולה חוקית

    64.   חייל אשר התנגד בכוח לחייל הבא בתוקף תפקידו לשימו במשמורת, או סירב לציית להוראות חייל כזה, דינו – מאסר שנתיים.

התעללות

    65.    (א)   חייל שהיכה חייל הנמוך ממנו בדרגה או שהיכה אדם הנמצא במשמורת שהחייל מופקד עליה, או שהתעלל בהם אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים.

    (ב)   חייל שהתעלל בחייל אחר, דינו – מאסר שנתיים.

    (ג)   נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דין המתעלל – מאסר שבע שנים.

עיכוב רכוש ללא הצדקה

    66.   חייל שקיבל בתוקף תפקידו כסף או חפץ שנועד לחייל אחר, וללא הצדקה עיכבו תחת ידו או נמנע לשלמו או למסרו, דינו – מאסר שנתיים.

שררה כלפי פקודים

    67.    (א)   חייל שהשתמש לרעה בסמכותו כלפי פקודו, דינו – מאסר שנה אחת; נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר שלוש שנים.

    (ב)   נעברה העבירה במהלך אימון או בקשר לאימון, דינו – מאסר שלוש שנים; נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים.

חריגה מסמכות

    68.   חייל שחרג במזיד מן הסמכויות שניתנו לו לביצוע תפקידו בצבא (בפרק זה – חרג מסמכותו), דינו – מאסר שנה. (תיקון התשנ"ד)

    69.   (בוטל).

גרימת נזק לרכוש על ידי חריגה מסמכות

    70.   חייל שחרג מסמכותו ובמעשהו זה גרם או עלול היה לגרום נזק לרכוש, דינו – מאסר שנתיים.

קצין שיפוט שחרג מסמכותו

    71.   חייל שחרג מסמכותו על ידי שפעל כקצין שיפוט, בין שהוא קצין שיפוט ובין שהוא מתחזה כקצין שיפוט, דינו – מאסר שלוש שנים.

חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות

    72.   חייל שחרג מסמכותו, ובמעשהו זה גרם או עלול היה לגרום חבלה לגופו או נזק לבריאותו של אדם אחר, דינו – מאסר שלוש שנים.

חריגה מסמכות עד כדי סיכון ביטחון המדינה

    73.   חייל שחרג מסמכותו ובמעשהו זה פגע, או עלול היה לפגוע, בבטחון המדינה או בפעולות הצבא, או בפעולותיהם של כוחות מזויינים הפועלים בשיתוף עם הצבא, דינו – מאסר חמש שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה או בפעולות כאמור, דינו – מאסר עשר שנים.

ביזה

    74.   חייל שבז ביזה, או שפרץ לבית או למקום אחר כדי לבוז ביזה, דינו – מאסר עשר שנים.

אינוס

    75.   חייל שעבר עבירה על סעיף 345 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, דינו – מאסר עשרים שנה; היו שלושה חיילים או יותר שותפים לעבירה כזו, וכל אחד מהם עשה את מעשה העבירה, יהיה דינו של כל עושה המעשה מאסר עולם.

השמדת רכוש

    76.    (א)   חייל שהשמיד במזיד רכוש של חייל אחר, או גרם במזיד ובמישרין לנזק, לקלקול או לאבדן של רכוש כזה, דינו מאסר ארבע שנים.

    (ב)   חייל שהשמיד במזיד רכוש צבאי, או שגרם במזיד ובמישרין לנזק, לקלקול או לאבדן רכוש כזה, דינו – מאסר שבע שנים.

    (ג)   חייל שהשמיד במזיד נשק, כלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה שהם רכוש צבאי, או גרם במזיד ובמישרין לנזק, לקלקול או לאבדן של רכוש כזה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה.

הוצאת רכוש מרשות הצבא

    77.    (א)   חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין רכוש צבאי מרשות הצבא, דינו –

        (1)   מאסר שלוש שנים – אם ערך הרכוש אינו עולה על הסכום הקובע;

        (2)   מאסר שבע שנים – אם ערך הרכוש עולה על הסכום הקובע.

    (ב)   בסעיף זה, "הסכום הקובע" – סכום השווה לעשרה שיעורים של שכר יסוד חדשי של טוראי בשירות חובה, כפי שהוא בשעת ביצוע העבירה.

הוצאת נשק מרשות הצבא 

    78.   חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין נשק מרשות הצבא, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.

שימוש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא 

    79.    (א)   חייל שהשתמש ברכוש צבאי שלא למטרות הצבא, דינו – מאסר שנתיים.

    (ב)   חייל שהשתמש בנשק שהוא רכוש צבאי שלא למטרות הצבא, דינו – מאסר חמש שנים.

אי שמירתו של רכוש צבאי 

    80.   חייל שלא נקט במועד הנכון בכל האמצעים הסבירים כדי לשמור מנזק, מקלקול או מאבדן כל רכוש צבאי שהגיע לרשותו או שהוא אחראי לו בדרך אחרת, בין אם ניזוק הרכוש, נתקלקל או אבד ובין אם לאו, דינו – מאסר שנה; היה הרכוש נשק, כלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה אחר, דינו – מאסר שלוש שנים.

חזקת רשלנות

    81.   ניזוק, נתקלקל או אבד רכוש צבאי כאמור בסעיף 80, רואים אותו חייל כאילו לא נקט במועד הנכון כל האמצעים הסבירים לשמירת אותו רכוש, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

נטילת ציוד ואספקה או עיכובם שלא כדין

    82.   חייל שנטל שלא כדין ציוד או אספקה של הצבא לצורך יחידה שהציוד או האספקה לא היו מיועדים לה, או שעיכב שלא כדין ציוד או אספקה של הצבא, דינו – מאסר שנתיים.

אכזריות כלפי בעלי חיים

    83.   חייל שנהג באכזריות כלפי בעל חיים הנמצא בשימוש הצבא, דינו – מאסר שנה.

גניבה מחייל

    84.   חייל שהוציא ביודעין ושלא כדין, מרשות חייל אחר כסף או רכוש אחר, דינו – מאסר שנתיים.

שימוש בלתי-חוקי בנשק

    85.   חייל אשר ללא סמכות או ללא נקיטת אמצעי זהירות נאותים נשא נשק, טיפל בו או השתמש בו באופן אחר, דינו – מאסר שנתיים; הפעיל כאמור את הנשק, דינו – מאסר שלוש שנים.

גרימת-עיקולו, מעצרו וחילוטו של כלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה אחר

    86.   חייל שבמזיד או על ידי מעשה שלא כדין, גרם במישרין שכלי טיס, כלי שיט או כלי תחבורה אחר, שהם רכוש צבאי, יעוקל או ייעצר במדינה זרה, דינו – מאסר חמש שנים, ואם גרם כאמור שהכלי יחולט, דינו – מאסר עשר שנים.

נטישת כלי טיס או כלי שיט

    87.   חייל מן הצוות של כלי טיס או של כלי שיט שנטש את הכלי ללא רשות בשעה שנשקפה לכלי סכנת אבדן, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם היה מפקד הכלי, דינו – מאסר שבע שנים.

טיפול בכלי טיס או בכלי שיט בחוסר זהירות או בניגוד להוראות

    88.   חייל שטיפל בכלי טיס או בכלי שיט של הצבא, בחוסר זהירות או בהפרת כלל מכללי הטיפול, הטיסה או השיט, או שהטיסו או שהשיטו כאמור, והביא בזה, או עלול היה להביא בזה, למותו של אדם או לחבלתו, דינו – מאסר שלוש שנים.

טיסה ללא רשות

    89.   חייל שהטיס כלי טיס של הצבא כשלא היה רשאי לכך על פי פקודות הצבא, דינו – מאסר שנתיים.

טיסה אסורה

    90.   חייל שהטיס כלי טיס של הצבא בגובה נמוך מהקבוע בפקודת הצבא לאותו סוג של כלי טיס או לאותו שלב או סוג של טיסה, דינו – מאסר שנתיים.

אי מילוי הוראות מפקד כלי טיס או כלי שיט

    91.   חייל מכל דרגה שהיא, שהיה בכלי טיס או בכלי שיט של הצבא, ולא קיים הוראותיו החוקיות של הממונה על אותו כלי טיס או כלי שיט, בכל ענין הנוגע לנהיגתם, לבטחונם או למשטר הפנימי בהם, בין שהממונה הוא חייל ובין אם לאו, ואף אם אין הממונה גבוה ממנו בדרגה, דינו – מאסר שנתיים.

עריקה

    92.   חייל שערק מן הצבא, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה.

      "עריקה" לענין סעיף זה – העדר מן השירות בצבא מתוך כוונה שלא לחזור לצבא.

חזקת כוונה שלא לחזור

    93.   חייל שנעדר משירות בצבא עשרים ואחד ימים רצופים, שלא ברשות, רואים אותו כמי שנעדר מן השירות מתוך כוונה שלא לחזור, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

העדר מן השירות שלא ברשות 

    94.   חייל שנעדר משירותו בצבא, או מהמקום שהוא חייב כדין להימצא בו אותה שעה, דינו – מאסר שלוש שנים, אלא אם הוכח כי היה לו היתר או הצדק סביר אחר לכך.

איבוד קשר עם היחידה

    94א.   איש מילואים אשר לא יצר קשר עם יחידתו, בהתאם להוראות שקבע שר הביטחון, לפי סעיף 24 לחוק שירות המילואים, התשס"ח-2008, דינו – מאסר שישה חודשים. [תיקון התשס"ד (מסעיף 3)]

    95.   (בוטל).

התגייסות במרמה

    96.   מי שנתקבל לכוחות הסדירים או לכוחות המילואים, ולפני שנתקבל לכוחות אלה השתמש בטענות שוא, העלים פרטים חשובים או השתמש באמצעי הונאה אחרים, לגבי כשרותו להתקבל כאמור, רואים אותו כחייל משעת העבירה, ודינו – מאסר שנה.

קבלת תפקיד במרמה

    97.   חייל אשר כדי להתמנות לתפקיד בצבא, השתמש בטענות שוא, או העלים פרטים חשובים או השתמש באמצעי הונאה אחרים, בקשר לכשרותו להתמנות לתפקיד, דינו – מאסר שנתיים.

שחרור במרמה

    98.   חייל שהשיג את שחרורו מהכוחות הסדירים של הצבא בטענות שוא, בהעלמת פרטים חשובים או באמצעי הונאה אחרים, דינו – מאסר עשר שנים.

פטור משירות בטחון במירמה

    99.   חייל שהשיג לעצמו פטור משירות בטחון כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, בטענות שוא, בהעלמת פרטים חשובים או באמצעי הונאה אחרים, דינו – מאסר עשר שנים.

הטלת מום

    100.   חייל שהטיל בגופו מום או מחלה, או הניח לאדם אחר להטיל בו מום או מחלה, או שעשה מעשה על מנת ללקות במום או במחלה או להחמיר מום או מחלה שיש לו, והכל מתוך כוונה לפסול על-ידי כך את עצמו משירות צבאי, או לעשות את עצמו בלתי ראוי לתפקיד בצבא שהיה ראוי לו אלמלא המום או המחלה, דינו – מאסר עשר שנים.

התחלות

    101.   חייל שהעמיד פני חולה או בעל מום בכוונה לפסול את עצמו לשירות או למילוי תפקיד, דינו – מאסר שנתיים.

השתמטות מפעולה מסויימת 

    102.   חייל שעשה אחד המעשים המפורטים בסעיף 94 או בסעיף 100, או השתמש בטענות שוא או באמצעי הונאה אחרים כדי להשתמט מפעולה, או מהמראה או מהפלגה, או כדי להשתמט משירות מילואים או מחלק ממנו, דינו – מאסר ארבע שנים; עשה מעשה כאמור על מנת להשתמט מתפקיד קרבי, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה. (תיקון התשל"ז)3

    103.   (בוטל).

ענין בעיסקה הנעשית על-ידי הצבא

    104.   חייל אשר אגב תפקידו בצבא, היתה לו יד בעיסקה הנעשית על-ידי הצבא, למען הצבא או בשמו, וקיבל או עלול לקבל במישרין או בעקיפין, טובת הנאה באותה עיסקה, ולא הודיע בכתב בעוד מועד, לרמטכ"ל או למי שהוסמך לכך על ידיו, על ענינו באותה עיסקה, דינו – מאסר שנתיים.

עבירה במסמכים צבאיים

    105.   חייל שעשה אחת מאלה:

        (1)   ביודעין, מסר, או הניח לזולתו שימסור, ידיעה כוזבת במסמך הנוגע לצבא, והמסמך נערך או נחתם על ידיו;

        (2)   מסר, או הניח לזולתו שימסור, ידיעה כוזבת במסמך הנוגע לצבא ושחובה עליו לבדוק את נכונות תכנו, מתוך שלא נקט אמצעים סבירים כדי למלא חובה זו;

        (3)   מתוך כוונה להטעות, העלים, או הניח לאחר להעלים, פרט כל שהוא במסמך כאמור בפיסקה (1) או (2);

        (4)   העלים, השחית, שינה או סילק מסמך שחובה עליו לשמרו או להמציאו, דינו – מאסר שלוש שנים.

רשלנות לגבי תעודות

    106.   חייל אשר חתם על מסמך שנקבע בפקודות הצבא כתעודה לצורך סעיף זה, ולא נקט אמצעים סבירים כדי לבדוק את נכונותו ודיוקו של פרט חשוב מן הפרטים שהתעודה מעידה עליהם, דינו – מאסר שתי שנים.

האשמת שוא

    107.   חייל שטפל אשמה בעבירה על חייל אחר, בידעו שאישום-שוא הוא, דינו – מאסר שלוש שנים.

ידיעות כוזבות

    108.   חייל שביודעין מסר פרט כוזב או העלים פרט חשוב –

        (1)   בתלונה שהגיש בצבא;

        (2)   בענין שלפי פקודות הצבא חובה עליו למסור בו הודעה;

        (3)   על מנת להשיג חופשה או להאריכה;

        (4)   בענין אחר שנקבע בפקודות הצבא כענין שסעיף זה חל עליו, דינו – מאסר שנה.

עבירות לגבי בתי-דין צבאיים

    109.    (א)   חייל שעבר אחת העבירות האלה:

        (1)   הוזמן כדין לבוא לפני בית-דין צבאי ולא בא, או בא ועזבו לפני שקיבל רשות לעשות זאת, ולא הראה סיבה מספקת להעדרו;

        (2)   נדרש כדין על-ידי בית-דין צבאי להישבע או להצהיר בהן-צדק ולא עשה זאת;

        (3)   נדרש כדין על-ידי בית-דין צבאי להמציא מסמך שברשותו ובמזיד לא המציא אותו;

        (4)   בהיותו עד בבית-דין צבאי לא השיב על שאלה שנדרש כדין להשיב עליה, או השיב ביודעין תשובה מתחמקת;

        (5)   גרם הפרעה או הפסקה במהלך הדיונים של בית הדין, דינו – מאסר שנה.

    (אא)   חייל שאיחר לישיבת בית-דין צבאי שאליה הוזמן כדין ולא הראה סיבה מספקת לאיחורו, דינו – מאסר חודש אחד.

    (ב)   חייל שביזה בית-דין צבאי על-ידי נקיטת לשון מעליבה או מאיימת, דינו – מאסר שנתיים.

עבירות לגבי שופט-חוקר ואחרים

    110.   לענין סעיף 109, "בית-דין" – לרבות שופט-חוקר, ולענין פיסקאות (1), (3) ו-(4) לסעיף קטן (א) שבו, וסעיף קטן (ב) שבו – גם ועדת חקירה לפי סעיף 537 וקצין בודק.

עדות שקר בבית-דין

    111.   חייל שהעיד, ביודעין, בשבועה או בהן-צדק עדות שקר לפני בית-דין צבאי או לפני שופט-חוקר, דינו – מאסר שבע שנים.

עדות שקר שלא בבית-דין

    112.   חייל שהעיד ביודעין עדות שקר לפני קצין שיפוט כשהוא דן בדיון משמעתי, לפני ועדת חקירה לפי סעיף 537 או לפני אדם אחר המוסמך לפי חוק זה לגבות עדות מפי אותו חייל, דינו – מאסר שנתיים.

עדויות סותרות

    113.   חייל שבעדותו בפני בית-דין צבאי סתר בפרט חשוב עדות קודמת שהעיד לפני בית-דין צבאי אחר או לפני כל בית-משפט אחר או לפני שופט-חוקר או קצין בודק, או שבעדותו לפני שופט-חוקר סתר בפרט חשוב עדות קודמת שהעיד לפני קצין בודק, והוכח לבית הדין כי היתה בזה כוונה להונות את מי שלפניו ניתנה עדות מן העדויות כאמור, דינו – מאסר שנתיים, ואין נפקא מינה את מי ממקבלי העדויות התכוון הנאשם להונות.

מעצר שלא כדין

    114.   חייל שעצר אדם שלא כדין או החזיקו במשמורת שלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים.

עבירות בקשר למעצר

    115.   חייל שלא קיים הוראות חוק זה, או פקודות הצבא, החלות על עצירתו של אדם או על החזקתו במשמורת ועל הבאתו לדין, דינו – מאסר שמונה-עשר חודש.

סירוב להחזיק במשמורת

    116.   חייל שנדרש כדין להחזיק חייל אחר במשמורת, או לשימו במשמורת, ולא עשה זאת, דינו – מאסר שנתיים.

סירוב לסייע להחזיק במשמורת

    117.   חייל שנדרש כדין לסייע להחזיק חייל אחר במשמורת או לשימו במשמורת, ולא עשה זאת, דינו – מאסר שנה.

הפרעה להחזקה במשמורת

    118.   חייל שהפריע להחזיק חייל במשמורת או לשימו במשמורת, דינו – מאסר שלוש שנים.

שימוש באמצעים בלתי כשרים לצורך חקירה

    119.   חייל שהשתמש באלימות, או שאיים להשתמש באלימות, כלפי אדם אחר כדי לאלצו להעיד או למסור אמרה בעבירה, דינו – מאסר שלוש שנים; השתמש באמצעים בלתי כשרים אחרים כדי לאלץ אדם להודות באשמה בעבירה, דינו – מאסר שנה.

שחרור ממשמורת

    120.   חייל ששחרר, שלא ברשות, אדם הנתון למשמורתו או למשמורת של חייל אחר, או שהניח לאותו אדם שיימלט, דינו – מאסר שלוש שנים.

בריחה ממשמורת

    121.   חייל שנמצא כדין במשמורת הצבא ונמלט או ניסה להימלט ממנה לפני ששוחרר מאותה משמורת, דינו – מאסר שנתיים.

סירוב לקיים פקודה 

    122.   חייל שבמזיד לא קיים פקודה שניתנה לו מאת מפקד תוך מילוי תפקידו או שסירב לקיימה בין בדיבור ובין בהתנהגות, דינו – מאסר שלוש שנים; עבר את העבירה תוך פעולה קרבית של יחידתו, דינו – מאסר חמש-עשרה שנה.

אי-קיום פקודה

    123.   חייל שלא קיים פקודה שניתנה לו מאת מפקד, דינו – מאסר שנתיים; עבר את העבירה תוך פעולה קרבית של יחידתו, דינו – מאסר עשר שנים.

התרשלות

    124.   חייל שקיים ברשלנות פקודה או הוראה שניתנה לו, או שהתרשל במילוי תפקידו בצבא, דינו – מאסר שנה; מפקד יחידה או חייל בדרגת סמל ומעלה שעבר עבירה כאמור, דינו – מאסר שנתיים.

אין חובה לקיים פקודה בלתי חוקית

    125.   לא ישא חייל באחריות פלילית לפי הסעיפים 122, 123 ו-124 אם ברור וגלוי שהפקודה שניתנה לו היא לא חוקית.

הפרעה לשוטר צבאי

    126.   חייל שהפריע לשוטר צבאי במילוי תפקידו, דינו – מאסר שנתיים.

סירוב לסייע לשוטר צבאי

    127.   חייל שנדרש לסייע לשוטר צבאי במילוי תפקידו ולא עשה זאת, דינו – מאסר שנה.

סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים

    127א.   חייל שנצטווה להיבדק לפי סעיף 250א וסירב להיבדק, דינו – מאסר שנתיים.

התנהגות פרועה

    128.   חייל שהשתתף בקטטה, או שהתנהג בצורה פרועה במקום ציבורי, דינו – מאסר שנה.

התנהגות מבישה

    129.   חייל שהתנהג התנהגות מבישה, דינו – מאסר שנה.

התנהגות שאינה הולמת 

    130.   חייל בדרגת סמל או בדרגה גבוהה מזו שהתנהג באופן שאינו הולם את דרגתו או את עמדתו בצבא, דינו – מאסר שנה.

התחזות

    131.   חייל המתחזה כבעל דרגה שאינה שלו, או כבעל תפקיד בצבא, מבלי שהוא רשאי לעשות זאת, או עונד סימן או תג צבאי, אות מערכה או עיטור ואינו מוסמך לענדו, דינו – מאסר שנה.

פגיעה במשמעת

    132.   חייל אשר עשה מעשה או התנהג באופן שפגע או עשוי היה לפגוע בסדר הטוב של הצבא או במשמעתו, ואין המעשה מהווה עבירה צבאית אחרת, דינו – מאסר שנה.

אי קיום הוראות המחייבות בצבא

    133.    (א)   חייל שעשה אחת מאלה, דינו – מאסר שנה:

        (1)   לא קיים הוראה מפקודות הצבא;

        (2)   לא קיים הוראה מפקודות קבע או מפקודות שיגרה, שפורסמו בכתב בהתאם לפקודות הצבא או בהתאם לנוהג הצבאי;

        (3)   קיים ברשלנות הוראה מההוראות האמורות בפסקאות (1) ו–(2).

    (ב)   לענין סעיף 12 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, רואים גם פקודות קבע ופקודות שיגרה כאמור בסעיף קטן (א)(2) כדינים.

איסור עבודה, עיסוק או התמחות 

    133א.   חייל שבלא היתר על פי פקודות הצבא, או שלא בהתאם לתנאיו, עבד בעבודה או עסק בעיסוק שנהוג לקבל בעבורם שכר, או התמחה התמחות מקצועית, דינו – מאסר שישה חודשים.

אי-מניעת עבירה

    134.    (א)   חייל שידע כי חייל אחר זומם או מנסה לעבור עבירה צבאית שענשה עולה על שלוש שנים מאסר, ולא פעל באופן סביר כדי למנוע את עשייתה או השלמתה, דינו –

        (1)   אם העונש שנקבע על העבירה הוא מוות או מאסר עולם – מאסר עשר שנים;

        (2)   אם העונש שנקבע על העבירה הוא מאסר לזמן קצוב – מאסר שלא יעלה על מחצית תקופת המאסר שעבריין צפוי לה על העבירה אך לא יותר משלוש שנים.

    (ב)   מבלי לפגוע בכלליות האמור בסעיף קטן (א) ומבלי להוציא מקרי קרבה אחרים נקבע בזה, כי בן-זוג, הורה, צאצא, אח או אחות של חייל שזמם או ניסה לעבור עבירה כאמור בסעיף קטן (א), אשר לא הודיעו לרשויות המוסמכות על המזימה או הנסיון – אין רואים אותם כאילו לא פעלו באופן הנדרש לפי אותו סעיף קטן.

קשר לעבור עבירה

    135.   חייל שקשר קשר עם אדם אחר לעבור עבירה צבאית יהיה צפוי –

        (1)   למאסר עולם, אם העונש הצפוי לחייל העובר את העבירה שלשמה נקשר הקשר (להלן – העונש העיקרי) הוא מוות;

        (2)   למאסר עשרים שנה, אם העונש העיקרי הוא מאסר עולם;

        (3)   למחצית העונש העיקרי, אם העונש העיקרי הוא מאסר לתקופה קצובה;

        (4)   לעונש העיקרי, אם העונש העיקרי הוא אחר.

מאמרים נוספים

דילוג לתוכן